הללויה, סוף סוף פרויקט שמאחד את גברברי בקסטריט בויז עם שמנמני אנסינק! שנים של יריבות הושלכו הצידה כמו בקבוק נטורל פורמולה משומש, ועכשיו מי שהיו חברים בשתי להקות בנים מתחרות פועלים יחד למען מטרה משותפת – מטרה בשם טראש. ניק קרטר חבר למפיקי זוועתון הקאלט "שארקנדו", ובעזרתם הוא עתיד לכתוב "מערבון-אימה זומבים עתידני", בכיכובו שלו ושל הקולגות איי ג'יי מקלין, האווי דורו ואיש אנסינק שחוצה את הקווים ג'ואי פאטון. קרטר מעוניין לצרף גם את אנשי ניו קידז און דה בלוק לסרט, שבנוסף לבליל הז'אנרים הנ"ל גם צפוי להיות מוזיקלי. אני ממש אופטימית.
בשבועות האחרונים העולם כולו מסקר את קומיק-קון, מתוך הסכמה רחבה שמדובר באירוע שמרכז אליו את החנונים הגדולים ביותר בתבל. אבל בזמן שהיינו עסוקים בלהתפעל מהתחפושות המדויקות ולגחגך על האנשים שמבלים את זמנם בלשקוד על התחפושות האלה – הגיעו תמונות שמוכיחות שפסטיבל שכולו נרדים של קומיקס ותכניות טלוויזיה הוא למעשה כליל הנורמליות בהשוואה לפסטיבל אנתרו-קון השכן. אנתרו-קון הוא כנס לחובבי פרוונים – דמויות של חיות פלאפיות עם תכונות אנושיות. למעלה תוכלו לראות את תהלוכת הווירדוז האנשים הלגיטימיים שמתחפשים לדמויות כאלה כדי לבלות.
בזמן שאתם קוראים את שורות אלה, משהו חשוב מתרחש במונטריאול, קנדה. ביום שישי, ה-24 ביולי, תעלה במרכז הקנדי לקולנוע המחזה של "ביג לבובסקי", בה שחקנים בעלי שם יקריאו את התסריט של סרט הקאלט. במקום האחים כהן, את האירוע יביים ג'ייסון רייטמן, במאי "ג'ונו", שעורך אירועי הקראה כאלה כבר כמה שנים. ב-2012 סת' רוגן שיחק בתפקיד הדוּד, וראיין ווילסון, הלוא הוא דווייט שרוּט, השתלט על תפקיד שומר השבת של וולטר סובצ'ק. הפעם הליהוקים מעט פחות טבעיים – את הדוּד ישחק מייקל פסבנדר (!), את וולטר ימחיז פאטון אוסוולד, באני לבובסקי תהיה אוליביה מאן מתהילת "ניוזרום", והתוספת האחרונה היא ג'ניפר לורנס שתיכנס לנעלי הבאולינג של מוד לבובסקי: אישה, אמנית, גנבת זרע. זמן טוב להתנצל בפני קנדה על כל הבדיחות.
וגם:
אנושות, את מושלמת. אין הסבר אחר להיתוך הגאוני בין שירי הראמונז לריי רומנו. "כולם אוהבים את הרומאנוז" לוקחת את השירים של מלכי הפאנק מקווינז, ומשלבת אותם עם קולו הענוג של תושב השכונה והסטנדאפיסט. התוצאה חסרת תקדים.
האם המיניונים אחראים ל-11 בספטמבר? האם הם שליחי השטן? האם הם נציגי האילומינטי? לפי האינטרנט, התשובה לכל השאלות האלה היא כן. תיאוריות הקונספירציה הכי משוגעות על היצורים הצהובים.
גרסאות הביזארו של "צער גידול בנות", "בברלי הילס" ו"מלרוז פלייס".
היוצרים של "האישה הטובה" עובדים על סאטירה פוליטית חדשה בה חייזרים יאכלו מוחות של פוליטיקאים. נשמע שניק קרטר בצוות הכותבים.
למה אנחנו לא מוותרים ומפסיקים לראות "בלש אמיתי"? ואם אנחנו כבר פה, יכול להיות שהאינטרנט מצא את הרוצח?
בעוד שאצלנו עבודות הרכבת הקלה מאיימות לסחוט את שמחת החיים מאזור גוש דן כולו, בניו יורק הסאבווי מעלה בעיות חביבות בהרבה. ג'יימס מרפי רוצה להחליף את החריקה של הרכבת בצלילים מעניינים יותר, אבל נתקל בהתנגדות.
תאטרון, אמנות מדהימה. אפשר לשבת ימים שלמים ולשמוע את ג'יימס ליפטון מלהג על שיטת סטניסלבסקי. אפשר גם ללכת לראות הפקה של "המלך ליר" שכולה בכיכוב כבשים.
סטיבן קולבר ממשיך במסע שלו אל עבר הדמנציה בעודו מתפלפ מהעובדה שאין לו תכנית יומית לטרוח עליה 24/7. כדי להפיג את השעמום הוא פתח השבוע בשני מיזמים חדשים – משחק מחשב שבו הוא ננעל בשידה במשרד, וסדרת רשת שמטרתה לארח לכם לחברה בזמן שאתם מכרסמים כריך עצוב מול המחשב בהפסקת הצהריים.
הווידאו הזה של דניאל רדקליף עושה אמינם מוכיח שבכל הנוגע לקריוקי - כולנו בני תמותה.