החיים לא הוגנים. רצינו אייפון 6 וקיבלנו גלקסי משודרג, רצינו את נינט בשמלת כלה שנוכל לחקות באירוע הבא שלנו וקיבלנו את אודרי הפבורן גרסת בני ברק, רצינו לונדון וקיבלנו מלחמה. בסופו של עוד יום קשה מה כבר ביקשנו לעצמנו? קצת בר רפאלי רוקדת על עמוד. ומה קיבלנו? בחורה... מממ... מה בדיוק אנחנו אמורים לחשוב עליה?
הפרסומת לבית "קרולינה למקה", מותג משקפי השמש מברלין (או שלא. עוד לא הבנו), עובדת על הפער בין הפנטזיה למציאות, ולמציאות אין הרבה סיכוי מול הפנטזיה הזו. בר רפאלי די עקבית בלהיות הבחורה הכי לוהטת באזור, גם כשהיא נתפסת בפפארצי ומכסה את פניה בקפוצ'ון כאילו הייתה חשודה בפלילים, והפרסומת של "קרולינה למקה" היא הדבר הכי רחוק מלכסות את הפנים בקפוצ'ון. למעשה, מדובר באחת הפרסומות הטובות ביותר שראינו בזמן האחרון. על פניו זו פרסומת מחרמנת, אבל היא עשויה באופן שמשדרג אותה להרבה יותר מזה. אם על הקליפ של "הווייט סטרייפס" בו מפזזת קייט מוס חתומה סופיה קופולה ואם "עיר החטאים" של רודריגז הפך לקאלט שזכה לסרט המשך, אין שום סיבה לא לפרגן ל"קרולינה למקה" על הביצוע שלהם לז'אנר בחורות יפות בריקוד סקסי. נכון, מדובר באיחור אופנתי ודוגמניות חובקות עמוד בשחור לבן לצלילי מוזיקה אפלה זה לא משהו שלא ראינו, אבל קחו את הביצוע הזה ושימו עליו את השם קוונטין טרנטינו ויש סיכוי לא רע שנאמין לכם.
הדיון על כמה טוב או רע ייצוג כזה לנשיות כבר נעשה מיליוני פעמים וכולנו התרגלנו לרעיון שנשים משוחררות יכולות לרקוד על עמוד בכל פעם שמתחשק להן. הצגת המיניות שלך היא דבר מגניב לגמרי, אלא אם כן היא מתקיימת רק בראש של הגבר שצופה בך. בגרסה של קרולינה למקה גברים יש בעלות מוחלטת על תחום הפנטזיה. הם מסתובבים במטרו (איזה? זה שבתל אביב?), מנכסים את המיניות של נשים אחרות לעצמם ומבקשים מהן בלי מילים לעשות ריקוד קטן. בחיים האמיתיים בר היא בחורה של טי שירט וג'ינס, אבל בחזון הגברי היא לבושה חולצת בטן ומכנסיים צמודים. במציאות היא דוגמנית על שזורקת זין על העולם, בפנטזיה היא בסך הכל עוד הסחת דעת קלה עד תחנת "השלום".
למרות זאת, במובן מסוים ב"קרולינה למקה" עושים לנו טובה. הם מזכירים לנו את הסטנדרט בו אנחנו נדרשות לעמוד כל יום בצורה מקוממת ומגחיכה, כך שנהיה חייבים להתמודד איתו ולדבר עליו. יבואו פרסומאים מדושנים ויגידו: "מה אתם רוצים? יש גבר שלא מפנטז על בר רפאלי? יש גבר שלא מתאכזב לגלות שהבחורה שנוסעת לצדו (או מלפניו, או מאחוריו) היא לא דוגמנית על?" והם צודקים. כדי שלא נטעה הם לא הסתפקו רק בלהציב את הבחורה הממוצעת מהתחנה, אלא וידאו שהם גם תקרוץ לבחור המבוהל.
לא לחינם, אגב, נבחרה מיכל שם טוב - הסטנדאפיסטית שעושה צחוק מהשומן שלה והתפרסמה בזכות קליפ בו היא מחקה את בר רפאלי בפרסומת הקודמת למותג - לתפקיד ה"אכזבה". שם טוב מגדירה את עצמה כאנטיתזה לבר רפאלי, הבחורה השמנמנה שמנסה בחוצפה להיות גם סקסית, ויעידו הפרצופים המגוחכים שהיא עושה באותו סרטון. ואולי זה העתיד? להיראות כמו הקיצון השני במשוואה של בר רפאלי על עמוד, ולעשות מזה כסף.
המחלוקות שמעוררת הפרסומות מזכירות לנו שאנחנו חיים במציאות מחורבנת. כולם מפסידים כשהם משווים את עצמם לבר רפאלי. בין אם אלו הבחורים שמתעוררים בבוקר ומתאכזבים שלבחורה שלהן יש ריח רע מהפה, או הנשים שחושבות שאם הן סוטות מעט מסטנדרט הדוגמנית אז הן פרודיה ולא הדבר האמיתי. זוהי גרסת הריקוד על עמוד ל"דייט בחשיכה", התכנית שהוכיחה לנו כמה אנחנו עלובים. אנחנו תמיד נתאכזב כשהאור יידלק.
ועוד דבר אחד לסיום: תפסיקו לדבר על השומן של שם טוב. זה לא השומן. אם את לא רזה מספיק אז את רזה מדי, ואם לא אז האף שלך יהיה גדול מדי או שהציצים לא סימטרים. כל עוד את לא בר רפאלי, את לא מספיק טובה. הפוקוס על שומן רק מרדד את השיח להיבט אחד של יופי. גם אם תרזו כמה קילו, תמצאו מאגר נוסף של סיבות להרגיש לא טובות (וטובים) מספיק.