היא נוירוטית, היא מלכלכת על האקסים שלה והיא הילדה הכי בלונדינית בעולם הפופ. לכבוד יציאת האלבום החדש "1989", החלטנו לחשוף למה אנחנו בכל זאת מסרבים לשנוא את טיילור סוויפט, הכוכבת שמובילה מהפכה עם תחת בגודל ממוצע לחלוטין
אהבה בוגרת ושלמה | צילום: Theo Wargo/NBC, GettyImages IL
נתחיל מהסוף: אני בת 28 ואוהבת את טיילור סוויפט. עזבו אוהבת, אני קצת מעריצה אותה. אישה חזקה, יפה, מוכשרת וכן, אפילו קצת פמיניסטית. מסביבי נשמעים לא מעט קולות כמוני. אנשים בוגרים וציניים, כאלה שנלחמים ביוקר המחייה ומסיימים את התואר השני שלהם בפילוסופיה. כולם מדברים על סוויפט כאילו היו טינאייג'ריות מאוהבות.
זה לא היה קל. על פניו, למי יש כוח לכוכבות פופ שנראות כמו פיית' היל על מטרנה? סוויפט הייתה האישה הנכונה בזמן הלא נכון. העולם מתפוצץ מגאווה אתנית, השיח העדתי תופס תאוצה וטיילור היא עדיין הדבר הכי לבן בשכונה. בחורה שנדמה שכל צרותיה מסתכמות באקס האחרון שלה, מישהי שלא יודעת לנענע את זה גם אם יצמידו לה אקדח לראש, כל כך בלונדינית שהיא גורמת לקייטי פרי להיראות כמו טינה טרנר. בנוסף להכול, היא בכל מקום – מבקרת ילדים חולי סרטן, מארחת את המעריצים בביתה, מסתובבת עם לינה דנהאם בהשקות. אם יש משהו יותר משעמם מילדות פריוולגיות עם גיטרה, זה קדושות מעונות. אף אחד לא רצה לעשות חיים קלים לסוויפט.
איך הפסקנו לשנוא והתחלנו לאהוב בייביליס | צילום:
Ethan Miller, GettyImages IL
אפשר לסמן את הנקודה בה טיילור הפכה לאנדרדוג כשקניה ווסט חטף ממנה את הפרס לזמרת השנה בטקס פרסי הוידאו של MTV לפני חמש שנים. קניה היה בריון, הוא רצה שביונסה תקבל את הפרס (ואולי אפילו בצדק) ועשה את הדבר הכי שוביניסטי בעולם: לתקוף בחורה כחלק ממאבק (שלא היה קיים) על כבודה של בחורה אחרת. במובן מסוים הרגע הזה סימן את טיילור כאנטיתזה לנשיות החזקה והסקסית של כוכבות כמו ביונסה. כפי שכולם יודעים כמה שנים לאחר מכן טיילור תהפוך ליוצרת עצמאית והזמרת הרווחית ביותר בארצות הברית וווסט יתחתן עם קים קרדשיאן. קארמה איז א ביץ'.
רוקדת את הנוירוזות שלה
הטיעון העיקרי נגד טיילור הוא שהיא כותבת בעיקר שירי אהבה, שהיא חוגגת על חיי האהבה שלה. כאילו שיש סיבה שבחורה בת 20+ שהתעשרה עוד לפני גיל 18 תכתוב שירים על הישרדות יומיומית, כאילו שלא כולם כותבים שירי אהבה כ-ל הזמן, כאילו שהזמרים הכי מצליחים בעולם לא התפרסמו בזכות המנוני אהבה מתקתקים. אף אחד לא מעז להגיד שהביטלס חפרו על אהבה או שוודי אלן צריך להפסיק סרטים על הנוירוזות שלו, אבל כשסוויפט מעזה לדבר על האקסים שלה או להפגין חיבה אובססיבית לחתולים ותנועות ריקוד מוזרות, זה גימיק. וגם אם כן? גם התחת של ניקי מינאז' הוא סוג של גימיק. הרבה יותר קל להזדהות עם כוכבות מגושמות מאשר עם תחת ענקי. הבון טון הנוכחי בתעשייה הוא לאמץ התנהגויות שחורגות מהנורמה החברתית, אבל האם זה בא על חשבון התעלמות ממה שקורה מסביבנו? המגושמות של טיילור אולי לא מגיעה עם מטען פמיניסטי-סוציולוגי כמו האג'נדה של מינאז', אבל היא מעניינת לא פחות כשהיא מגיעה מכוכבת פופ.
אישיות של אשת חתולים זקנה כלואה בגוף של דוגמנית בת 25
כשטיילור סוויפט מנסה לעשות ראפ היא מבינה שהיא לא עושה ראפ, כמו שהיא מבינה שהיא לא זזה כמו כוכבת פופ טיפוסית, אבל היא עושה את זה בכל זאת - כי בא לה, כי זה חלק ממנה. זו הבגרות האמיתית, לעשות כסף כשאתה משנה את חוקי המשחק. טיילור סוויפט נולדה זקנה, אולי זו הסיבה שהיא משכנעת כל כך. מהאזנה ראשונה ל"1989" אפשר לראות שהקו המוזיקלי שלה השתנה, אבל לא המהות, היא כבר יודעת מי היא. היא הבחורה המאוהבת, שלא מפחדת להגיד שזרקו אותה. היא הופכת כל שברון לב ללהיט, והם פאקינג אמינים לחלוטין, נוגעים בנקודות הרגישות וממכרים. ככה נראה שברון לב אמיתי: מכוער, נקמני, כועס ובעיקר מאוד-מאוד עצוב, אל תתנו לקול התמים של סוויפט להטעות אתכם. קל לרמוס מישהי שמדברת כל כך בפתיחות על הרגשות שלה. קל מדי. תביאו נקודה קצת יותר מעניינת ואולי נשקול אותה. בינתיים אנחנו עם טיילור.
