להפסיד חמש פעמים באוסקר זה כבר עניין של כישרון. אחרי שדיקפריו נאלץ שוב לראות את הקולגות חוגגים, יצאה הרשת במגוון של ממים וגיפים שמדגישים את התחושות הקשות של האיש שרודף אחרי הפסלון המוזהב ואף פעם לא מגיע
זה כבר ממש לא פיירהחשבון של ליאונרדו דיקפריו עם האקדמיה האמריקאית לקולנוע, תפח עוד יותר אתמול (שני) עם ההפסד הרביעי ברציפות שלו באוסקר. אם רוצים לזרות עוד קצת מלח על הפצעים של ליאו, אפשר לציין שההפסד הפעם היה כפול. דיקפריו לא נאלץ לצפות רק במת'יו מקונוהיי לוקח לו את פרס השחקן, אלא גם ב"12 שנים של עבדות" זוכה בפרס הסרט על חשבון "הזאב מוול סטריט", שדיקפריו (בשותפות עם מרטין סקורסזה, ג'ואי מקפרלנד ואמה טילינגר קוסקוף) נמנה על מפיקיו.
על אף שדיקפריו קיבל (לפחות כלפי חוץ) את ההפסד ברוח טובה, הרשת נחלקה בין מי שנהנו לצחוק על חשבונו לבין מי שסירבו לקבל את רוע הגזירה. התגית "PoorLeo#" (ליאו המסכן) הפכה פופולארית בטוויטר כמעט מיד לאחר הטקס, עם גיפים שמציגים שוב ושוב את התגובה של השחקן ברגע הזכייה וממים שמבכים את מר גורלו.
אפילו בבית לא מכבדים אותו
הפעם הראשונה בה דיקפריו היה מועמד לאוסקר הייתה ב-1993 בקטגוריית שחקן המשנה על תפקידו ב "מה עובר על גילברט". מאז זכה למועמדויות גם על "הטייס" (2004), "לגעת ביהלום" (2006) וכאמור על "הזאב מוול סטריט". דיקפריו, אגב, ממש לא לבד במועדון הלוזרים. איימי אדאמס סגרה גם היא טקס חמישי אליו הגיעה מועמדת ויצאה ממנו בידיים ריקות. לשניהם יש עדיין הרבה מה ללמוד מהאיש שכתב את הספר על הפסדים: הצלם האגדי, רוג'ר דיקנס, שהפסיד אתמול בפעם ה-11 (!) ברציפות בטקס.
