עוד לפני שהם הביאו את הגביע (ועוד כמה דברים), סיפק העם הגרמני לא מעט רגעים שהצליחו להשאיר את חותמם על העולם כולו. החל משנאפי קרוקדייל ועד להיטלר המתעצבן, מה הם הדברים הכי טובים שיצאו מגרמניה?
כדורגל משחקים במשך 90 דקות, או 120 כמו שזה נראה לאחרונה, אבל כדי לקצר עניינים (ואלוהים יודע שזה לא היה מזיק במקרה של אתמול), היה אפשר לתת לנבחרת הארגנטינאית להקשיב קצת ל"שנאפי הקרוקדיל". תוך חמש דקות הם היו משתטחים על המגרש בתנוחת עובר עם דמעות בעיניים מה שהיה מקשה עליהם לשמור על קו ההגנה מאתמול. הגרמנים היו לוקחים. הם כבר רגילים לשטויות האלו, האוזניים שלהם חסינות להכול. אגב, זה הזמן לתקן עוול היסטורי – זהו לא אדון, זוהי גברת; או במילים אחרות, ההמנון הלאומי על הקרודקיל מושר על ידי ילדה ולא על ידי ילד אומלל שרק מתפלל ליום בו יתחלף לו הקול. הצדק ההיסטורי צריך להיעשות! להנאתכם – מצורפת גרסה בת 10 שעות. לא תאמינו כמה מהר חולף הזמן כשנהנים.
היטלר מתעצבן
מסכן אוליבר הירשביגל, השקיע את מיטב מאמציו בבימוי סרט קולנוע וכל הביקורות האוהדות בעולם לא הצליחו להעפיל על מה שהוא קיבל בסוף: פרודיות סטייל "היטלר מתעצבן על חניה בתל אביב". "הנפילה" הוא סרט מעולה שמצליח לתת זווית קצת אחרת על חייו של הפיהרר. הקריסה הנפשית של מגלומן שמבין שהעולם סוגר עליו מגולמת בצורה נפלאה על ידי ברונו גנץ. באמת, מדובר בשעתיים וחצי של קולנוע מעולה. מנגד, זה לא משנה בכלל. הכול טוב ויפה, עד שתגיעו לסצנה בה היטלר מתעצבן. אז סתם תיקרעו מצחוק.
בוא נתחבק | צילום:
Tim P. Whitby, GettyImages IL
מייקל פסבנדר
הפסקה הבאה תתייחס למייקל פסבנדר בלי להזכיר את המילה "ארי" בתוכה. אנחנו לא מאמינים בעליונתם של גזעים אחרים או חושבים שיש יופי מסוים שהוא יותר טוב מכולם. למרות זאת, אנחנו כן מאמינים בעליונתו של מייקל פסבנדר על שחקנים אחרים וחושבים שהיופי המסוים שלו באמת יוצא מן הכלל. זה לא קשור למוצא, אלא יותר לעובדה שאנחנו מחזיקים בזוג עיניים בריאות.
לפני שפסבנדר גרמני, הוא לוהט ומוכשר. לפני שהוא לוהט ומוכשר, הוא האיש שהדיר שינה מעיננו לאחר הצפייה ב"בושה" ודיונים בנושא כן/לא תותב. פסבנדר דילג בקלילות על משוכות של שחקנים אירופאים והצליח לכבוש את המיינטסרים האמריקאי ("אקס-מן", "12 שנים של עבדות") בסערה, תוך כדי שהוא ממשיך לשמור על הפאסון והמקצועיות של שחקן זר. כבר אמרנו שהוא לוהט?
בוא נתחבק #2 | צילום:
חדשות 2
קנוט הדוב
4 שנים שקנוט הדוב לא איתנו, כמעט כמו מספר השנים בהן חי, אבל זכרו עדיין חזק. קנוט הדוב, לעולם לא תצעד לבד, זכרך יהיה בכל ילדה בת 12 שהיית הנחמה היחידה שלה בטיול בת מצווה משעמם כי עם כל הכבוד, ברלין היא עדיין לא דיסנילנד. הדוב שימח את לבבות כולנו כשהצליח לעורר מהומות בכל רחבי העולם ולהפוך לאימפריית מרצ'נדייז ולאייטם לוהט שסוגר מהדורות חדשות בכל העולם. עם כל הכבוד לבחורים הגרמנים, קנוט הדוב הוא הדבר הכי דורש כרבול במדינה שהביאה לנו את הגביע. כלומר, כשהוא היה חי. עכשיו זה סתם יהיה מוזר.
הורסת | צילום:
ספורט 5
האאוטפיטים של מרקל
היידי קלום, נא להישאר מאחור, אייקון האופנה האמיתי של גרמניה הוא אנגלה מרקל, האישה שהצליחה לשלוט לא רק על הכלכלה הכי חזקה באירופה, אלא גם על שוק הבלייזרים הצבעוניים. מרקל אולי נראית אפרורית ומשעממת, אבל בתוך תוכה מסתתרת נמרה אמיתית שרק מחכה להזדמנות להוציא את הבלייזר הצהוב או הירוק. כל עיתון נשים מטופש יספר לנו שאישה חייבת לשמור על פריט אחד קלאסי שיהיה מזוהה איתה ושאם כבר מצאת משהו שיושב עליו יפה, כדאי לרכוש בכמה צבעים. מרקל, כאישה החכמה והמרשימה שהיא, דואגת ליישם. השאגות של מרקל ביציע (עם גיחות לסמסים שהיינו הורגים כדי לדעת מה היה כתוב בהם), הוכיחו שלא רק חיצונית, אלא גם פנימית – מרקל היא הקשוחה הכי מגניבה שיש.
99 Luftballons
או "רוק מי אמדאוס" של פלקו, "מריה מגדלנה" של סנדרה ו"סאונדס לייק א מלודי" של אלפוויל. שנות ה-80 היו סוערות בגרמניה, מדינה שחצויה לשתיים. קשה לזלזל בקלישאה על היצירתיות שמתפרצת בזמנים הקשים ביותר, כשמסתכלים על הפריחה המוזיקלית באותה תקופה. "99 Luftballons" היה שיר פוליטי במכוון, ומחה נגד המלחמה הגרעינית וברלין המפולגת, אבל הוא גם סלל את הדרך ללא מעט אמנים גרמניים שהגיעו אחריו, כאלו שרק ניסו לעשות פופ והכניסו את גרמניה היישר למפת הניו וויב העולמית. אז מה עם היינו צריכים לספוג קצת "בראד'ר לואי" על הדרך?
למישהו יש כיוון לוויד בגורליצר? | צילום:
צילום מסך
ישראלים בברלין
לא נשכח ולא נסלח, לאו דווקא לגרמנים, אלא יותר לישראלים שצצו בברלין כמה עשורים אחרי רק כדי להפציץ לנו בפיד פוסטים בסגנון "איפה יש גניקולוג בקרויצברג?" או "מישהו רוצה לסבלט את הדירה שלי ליומיים במהלך חודש פברואר 2015?".
"ישראלים בברלין" היא מזמן לא קבוצת פייסבוק שמשמשת תמיכה לכמה חבר'ה בני 20 פלוס שהחליטו לנסות לחגוג עם הדרכון הזר שלהם, אלא תופעה תרבותית לשל עצמה, שמצליחה ליצור אינטריגות, דיונים והתבטאויות (רק תנסו להיכנס שוב לדיון "כמה ישראלים יש לברלין") שהופכים אותה לקהילה אמיתית וחיה. "ישראלים בברלין" היא הקבוצה הכי ישראלית שיש, אולי כי היא מורכבת מ-20% ישראלים בברלין, 70% אנשים שמפנטזים על חורף אירופאי ו10% טרולים.
בשם העם | צילום:
recetasgratis.net
קאריווסט
הגרמנים לא תמיד הצטיינו באנינות טעם, אבל כדי שלא תשכחו את זה הם דאגו להגיש לנו את הנקניקייה שלהם שמנה, מטוגנת ומתובלת בקטשופ, והשיא – אבקת קארי (אם ממש יתקמצנו עליכם תצטרכו להסתפק בפפריקה). כי כנראה שהחיך הגרמני לא עומד בפני דברים שלא גורמים לכם להרגיש כאילו בא לכם למות מבפנים. הגאווה הלאומית במאכל הבינוני הזה חושפת את האמת על הגרמנים, כי מתחת לכל הדיוק, הקור האירופאי והפדנטיות מסתתר עם שרק רוצה לחטוף כאב בטן בסוף היום ומצליח להתלהב מקצת שומניות בשם הלאומיות. אולי בעצם שום דבר לא השתנה.
