באחת הסצנות הבלתי נשכחות ב"כמעט מפורסמים", מספר לסטר (פיליפ סימור הופמן) לוויליאם על ההבדל בינו לבין המוזיקאים איתם הוא מסתובב - הוא לא קול. לא רק זה, לסטר מזהיר אותו שנשים תמיד יהיו בעיה עבור בחורים מסוגו, ונותר לו להתנחם בכך שאמנות אמיתית נעשית מתוך הכאב והשתוקקות. כי ככה זה בחיים, יש את הבחורים החנונים והמוזרים שנאלצים להתמודד עם הדחייה, אבל מסוגלים לעשות ממנה משהו יפה, ויש את המוזיקאים החתיכים שמשיגים את כל הבנות. "כמעט מפורסמים" הוא לא סרט כל כך ישן, רק 14 שנה עברו מאז שיצא, אבל הוא הגדיר חלוקה די ברורה: חנונים חזקים בשכל, ופחות בכל השאר. זה לא אומר שהם תמיד יישארו לבד, ההיסטוריה התרבותית מלאה באנדרדוגים שסיימו עם אהבת חייהם, אבל עמדת ההתחלה שלהם תהיה נחותה. הבחורה לא תתייחס אליהם, עד שתבין שממש מולה עומדת אהבת חייה. ב"כמעט מפורסמים", אפילו זה לא קרה, וזו אולי עוד סיבה להילה הקאלטית מסביב הסרט. לקבל שער ב"רולינג סטון" כנער מתבגר, זה הגיוני. אבל הבלונדינית היפה? הצחקתם.
לא קשה להאמין שאליוט רוג'ר היה אחד מאותם אנשים. רוג'ר יצא לפנות בוקר (ראשון) למסע רצח בקולג' בו למד, שבסיומו רצח 6 סטודנטים והתאבד. בסרטון המצמרר שצילם הרוצח לפני מותו הוא טוען שהרצח הוא מסע נקמה בכל הבנות שלא רצו אותו. רוג'ר ראה את עצמו כג'נטלמן המושלם, "הנחמד", זה שלא מבין למה הבנות ממשיכות לסרב לו. הוא שילם ממיטב כספו לחוגים שונים של אמני פיתוי (Pick Up Artists) שעושים כסף מהרצון של חנונים להפוך לפתייינים והתאכזב מהתוצאות, הוא לא הצליח לזיין. נכון, סביר להניח שהדחיות החוזרות ונשנות מהן סבל רוג'ר נבעו יותר מהיותו פסיכופת מטורף ופחות מכך שהנשים לא הבינו שהוא "ג'נטלמן עליון", כפי שהוא כינה את עצמו - אבל הפער בין האופן שרוג'ר ראה את עצמו לאיך שהסביבה ראתה אותו, הוא חלק מתופעה קצת יותר שכיחה. במובנים מסוימים רוג'ר מייצג את מה שמאמינים בו הרבה בחורים, רק שרוג'ר הוא פסיכופת.
לא סתם "המפץ הגדול" היא הקומדיה הכי נצפית בארצות הברית, היא מציגה את הגרסה החדשה של החלום האמריקאי, תקצירה: תהיה מספיק חכם ותשיג את הבלונדינית, תשב בצד בזמן שספורטאי שובר לה את הלב והיא תחזור על ארבע. כבר כמה עשורים שאנשי חינוך ופסיכולוגים מסבירים לנו שאלימות היא תוצר של צפייה בטלוויזיה, אבל לא רק אלימות אנחנו לומדים מהטלוויזיה. הטרנד הנוכחי מבטיח לנו שחנונים זה המגניב החדש, שאם נשב מספיק בצד, נעבוד על הסטארטאפ שלנו ונהיה נחמדים, נשיג את כל מה שרצינו, אבל גם כאן קיים פער בין מה שאנחנו רואים במדיה למה שקורה במציאות.