שמם הטוב של הכלבים לא נולד רק בזכות הפרצוף המתוק שלהם. ההולכים על ארבע עבדו קשה כדי לזכות ביחסי הציבור המשובחים שהם זוכים להם ולא סתם הם מככבים בשלל סרטים בתפקידים הראשיים. בסרט אנימציה חדש בשם "החיים הסודיים של חיות המחמד", שיוצא בימים אלה לאקרנים, כלב טרייר בשם מקס מאוהב בקייטי, הבעלים שלו, ומתחרה על לבה נגד דיוק, כלב ענק ושעיר שהיא מביאה הביתה. כי ככה זה, כלב הוא ללא ספק בעל החיים הנאמן ביותר והאוהב עד כלות.
כלבים מעניקים לילדים הרבה אהבה, מלמדים אותם להיות אחראיים ומסורים, מפתחים בהם חמלה ורגישות, וחיבוק אחד מהם נותן לכם כוחות להמשך היום (וגם מפחית את הסיכוי להתקף לב, כך טוענים). מומחים מדגישים בכל הזדמנות את החשיבות של גידול כלב בבית שיש בו ילדים. עדיין מתלבטים אם לאמץ כלב? הנה כמה סיפורים שינעצו את ההחלטה ברגע.
"אין לי ספק שכשאנחנו נקים משפחות, יהיו לנו כלבים"
מי אנחנו? חופית שלו מבית ים ורז שלו מתל אביב - אחים. בוני ז"ל מסוג פינצ'ר מעורב שחי איתם 18 שנים, טומי: פינצ'ר מעורב עם ג'ק ראסל, ודולצ'ה - פינצ'ר מעורב עם שועל.
הזיכרון הכי מוקדם שקשור לכלב: רז: "הייתי בן שנה, אימא שלי נהגה לקחת את בוני במנשא של העגלה, ואני זוכר את הנגיעות והליקוקים שלו כשישבתי בעגלה". חופית: "הייתי בת 7, ובכל פעם כשאבא היה יוצא למילואים, ביקשתי שיביאו לי כלב, והבטחתי שאני אטפל בו. אבא שלי הפתיע אותנו והביא את בוני שהיה בן פחות מחודש, הוא נראה מבוהל והשתין בכל מקום אפשרי, אבל מאז לא נפרדנו. כמובן שאנחנו בקושי הורדנו אותו וכל הטיפול נפל על ההורים שלי, עד שהתבגרנו".
>> ספרו לנו על רגע מצחיק עם חיית המחמד שלכם ואולי תזכו בפרס
מה הייתה התרומה שלו לחייכם?
חופית: "למדנו לדאוג למישהו אחר, שזקוק לעזרה שלנו. הפכנו להיות יותר חומלים לכלבים שאנחנו מוצאים, ושהופכים להיות בני בית עד שאנחנו מוצאים להם בית. כלב בבית מלמד המון את הילד על חמלה ואנושיות. אין לי ספק שכשאנחנו נקים משפחות, יהיו לנו כלבים. בינתיים אנחנו מבקרים המון את טומי ודולצ'ה שנמצאים אצל ההורים שלנו".
רז: "בוני היה סוג של אח, בן משפחה בדם כי מגיל שנה הוא ליווה אותי".
חופית: "לפני שרז התגייס, הוא נסע עם חברים לטיול לפני צבא. לבוני היה כשל בכליות, ובאותם ימים מצבו הדרדר, אך ביום שרז חזר, לבוני היה פרץ אנרגיה מדהים, הוא חזר לחיים כאילו היה בריא לגמרי. למחרת הוא מת, וזה הרגיש שהוא רק חיכה לרז. לתת להם בית טוב זה הדבר הכי חומל וטהור שאפשר לעשות עבורם".
"המרכז שפתחתי הוא סגירת מעגל עם קאלי"
מי אנחנו? רוני סבן, בעלת "מרכז הידרה" - מרכז להידרותרפיה ושיקום לכלבים, קאלי ז"ל – שנאוצרית, קאצ'ה – מלינוואה בת 7, וג'מה – בת 9 כנענית מעורבת.
הזיכרון הכי מוקדם שקשור לכלבה: "ההורים שלי תמיד אהבו בעלי חיים, כשהייתי בת שבע היה לנו את קאלי שהייתה כלבה ענקית, הייתי ישנה ומטיילת איתה, וגדלתי איתה עד גיל 18. אני זוכרת שלקח זמן עד שהרשו לי להוציא אותה לבד לטיולים כי היא הייתה מושכת ורודפת אחרי חתולים. אני והאחים שלי לקחנו חלק בגידול שלה, והיא הייתה מאוד מגוננת עלינו".
מה הייתה התרומה שלה לחייך? "אני לא יודעת מה זה לגדול בלי כלב. כשנסעתי ללמוד או כשהייתי בצבא, ולא היה לי כלב היה לי חוסר גדול. בהזדמנות הראשונה שהייתה לי, אימצתי בעצמי. היום אני מגדלת את קאצ'ה וג'מה. ג'מה היא הטריגר שלי לשנות את מסלול חיי ולהיכנס לעולם הכלבנות. כילדה לא הבנתי את המשמעות של טיפול אמיתי בכלב, כי ההורים עשו את רוב העבודה. כשאימצתי את ג'מה מ-SOS חיות, היא נבחה הרבה ולא הסתדרה עם כלבים, שלחתי אותה לאילוף ובהמשך הלכתי בעצמי ללמוד אילוף כלבים, נחשפתי לרפואה משלימה לבעלי חיים, נסעתי ללמוד בחו"ל הידרותרפיה לכלבים, והקמתי את המרכז. אני עובדת עם כלבים שלא יכולים ללכת ומשקמת אותם, גיליתי שיש אפשרויות טיפול נוספות, ולפעמים אפשר להימנע מניתוח. זו מעין סגירת מעגל עם קאלי, שסבלה ולא יכלה ללכת".
עד היום קוראים לי "הילד של הכלבים"
מי אנחנו: טל שלוש, מומחה לכלבים ומנכ"ל מרכז הכלב והאדם וצאן – רועה אוסטרלית בת שש.
הזיכרון הכי מוקדם שקשור לכלב: "הייתי 'ילד כלבים' בן שמונה, שמוציא לטיול את כל כלבי השכונה. עשרה כלבים היו הולכים אחריי בשיירה, בשכונה שבה גדלתי בחולון. הייתי עושה את זה ללא תשלום והתמורה שלי הייתה לקבל אהבה מהכלבים. עד היום קוראים לי 'הילד של הכלבים'. ההורים שלי הביאו הביתה הרבה כלבים. היה לנו רוטווילר, רועה גרמני ודוברמן, וכלבים מעורבים שונים. אני זוכר שיצאנו לאלף את הרוטוויילר בגינה הציבורית, הייתי בן 4 בערך, הסתכלתי על המאמן וחשבתי שקורה שם משהו מעניין".
התרומה שלהם לחייך: "הייתה כלבה בשם נירי, שהייתה הכלבה של השכנים. היא הייתה כמו אימא קטנה. היינו משחקים כמו חבר וחברה והולכים לטייל ביחד, והייתי מביא אותה הרבה הביתה. ההתעסקות שלי הייתה בעיקר עם כלבים ולא עם אנשים. לכן הקשר לתחום הכלבני היה מאוד טבעי עבורי, ידעתי שאלך ללמוד אילוף לכלבים. למדתי לפני כעשור, תקופה שלהיות מאמן כלבים היה הרבה פחות סקסי מהיום. הקשר שלי לכלבים, בעיקר בילדות בתקופה שבה הוריי התגרשו, שימש לי כמפלט רגשי. הייתי זקוק למישהו שאוכל לספר לו דברים, ושלא יענה אלא רק יקשיב לי".
>>> החיים הסודיים של חיות המחמד
>> "ביקשתי מהספר גוונים כמו הפרווה שלו": הקשר החזק בין אדם לכלב