וואו, נשים. איזה קטע זה שהן מצחיקות, נכון? תראו אותן עושות את כל הדברים האלה שגברים עושים, מדברות על סקס או מנבלות את הפה או סתם מבלות ועוברות מבחן בכדל כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם. מישהו צריך לעשות משהו לגבי זה, לא אמור לצאת סרט כמו "לילה קשוח" כשטראמפ בשלטון. לא אמור להיות להן כיף. אני לא מבין, "סיפורה של שפחה" זאת לא סדרה תיעודית?
האמת, אין לי מושג מאיפה הגיעה הקונספציה הזאת שנשים לא מצחיקות. בני האדם הכי מצחיקים בחיים שלי הן נשים. אם כבר, ממתי גבר סטרייט הצחיק מישהו בעולם הזה? תשובה: אף פעם. לבכות, דווקא די הרבה. והנה, משום מה אני מרגיש צורך להדגיש בשנת 2017 שסרט המתמקד בחמש גיבורות – נשים! - הוא ממש אחלה ומצחיק. אתם קולטים? למרות הימצאותן של הנשים שם, "לילה קשוח" לא נהרס.
לא שיכולתי להתבלבל בשנה. לסרטים יש בזמן האחרון נטייה לתת תזכורת לשנה שבה אנחנו נמצאים, כאילו אנחנו בסצנת פלאשבק תמידית לאייטיז, או בסצנה שמרטי מגיע לעתיד ב"בחזרה לעתיד 2" וכל הדברים המגניבים של 2017 מונחים לפניו. כבר ברבע השעה הראשונה של "לילה קשוח" אנחנו מופצצים פוליטיקה עכשווית: ג'ס (סקרלט ג'והנסון בתפקיד קומי אמיתי ראשון ומוצלח אחרי שהפכה לאחת מוותיקי האורחים ב"סאטרדיי נייט לייב") מתמודדת למקום בסנאט האמריקאי. המועמד שמולה מוביל בסקרים בגלל שרק 60% חושבים שהיא "בת-זיון", והוא לעומת זאת מדליף תמונות זין של עצמו לטוויטר. בהמשך גם ידובר על ילדים שרבים על קינדל, בקבוק שמפניה שנפתח וגורם לבהלת פיגוע בשדה תעופה, ואפליקציה בשם "זילו" שאין לי מושג מה היא עושה.
אחרי שקבענו שהשנה היא 2017, אנחנו לומדים שג'ס עומדת להתחתן עם פיטר (פול וו. דאונס, "ברוד סיטי", שגם חולק קרדיט של תסריטאי עם הבמאית לוסיה אניילו - גם היא מ"ברוד"). פיטר הוא 6 קלאסי, ג'ס היא סקלרט ג'והנסון ואיכשהו זה רומן אמין, אולי בגלל שזמן המסך המשותף שלהם מאוד מצומצם כי ג'ס נלקחת במהרה למסיבת רווקות במיאמי.
בפלורידה תתאחד ג'ס עם חברותיה מימי הקולג': אליס, החברה הטובה והקצת לוזרית (ג'יליאן בל, שסופסוף זוכה לתפקיד בקדמת הבמה אחרי שנים שהייתה הדבר הכי טוב בסרטים כמו "רחוב ג׳אמפ 22"); פרנקי, האקטיביסטית הלסבית (אילנה גלזר מ"ברוד סיטי" שמשחקת את אילנה גלזר מ"ברוד סיטי" רק בסרט הלא נכון), שהייתה בעברה במערכת יחסים עם אשת החברה הגבוהה בלייר (זואי קרביץ, שאנחנו אמורים להאמין שהיא באותו חתך גיל של שאר הבנות בגלל פאה מסודרת); וגם פיפה האוסטרלית (קייט מקינון, שכנראה חתומה על חוזה שהיא חייבת להופיע בכל קומדיה נשית אי פעם, למרות שאף אחד לא צריך את המימיקות המוגזמות שלה).
החבורה יוצאת אל רחובות מיאמי ועושה קוק. כמויות של קוק. ואז הסרט הופך לשילוב של "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", "סוף שבוע אצל ברני" ו"מסיבת רווקות", כשהבנות רוצחות בטעות חשפן שהזמינו לבית החוף. מכאן, כמובן, נוצרת קומדיה של טעויות בניסיון להיפטר מהגופה, כי אף אחת לא רוצה להישלח לכלא סתם בגלל מוות של חשפן. יש דרג ויש זרג, ולפעמים יש גם שני זרגים על הראש שלך מחוברים לקשת.
אין לסרט הזה יותר מדי מוסר. או שדווקא יש לו מוסר, אבל לא המוסר האמריקני שהתרגלנו אליו. בניגוד ל"בדרך לחתונה" המתיש, הגיבורות לא מנסות לעשות את הדבר הנכון וכושלות בדרך. מאוד קל להזדהות עם המניע הראשי שלהן: לא לרצות ללכת לכלא. זה, וגם לזכור בסוף להיות חברה טובה, גם אם התקדמת וטיפסת בסולם החברתי כמה שלבים מעליה. תעני לה בסקייפ מדי פעם, זה חשוב להשאיר סביבך אנשים שהיו שם לפני שגיבשת אישיות מעפנה.
בסופו של דבר, "לילה קשוח" קובע תקדים נחמד: אפשר לעשות סרט אנסמבל נשי מצחיק שהוא לא "מסיבת רווקות". אז "מסיבת רווקות" לא היה איזה נס חד פעמי ומופלא (למרות שבעיניי הוא עדיין אחד מהסרטים הטובים של העשור האחרון), ולמזלי, שלל החיקויים החיוורים שהגיעו בעקבותיו כמו "הרווקה" ו"המדריך לסינגלס", לא מנעו מ"לילה קשוח" להיעשות ולהוות יורש ראוי לו, אם כי הוא עדיין לא משתווה לקומדיה ההיא של קריסטן וויג.
עכשיו רק צריך למצוא פרמיס אחר, לא מסיבת רווקות, שבו נשים יכולות להיות גם בני אדם כיפיים, מצחיקים ופרועים ואנחנו בדרך הנכונה. וגם להפסיק לתת לאילנה גלזר וקייט מקינון תפקידים מחוץ לטלוויזיה. לא ברור איך שתי הנשים הכי מצחיקות על המסך הקטן כל כך לא עוברות במסך הגדול.
mako תרבות בפייסבוק