שמונה שנים אחרי ההצלחה המסחררת (עם הכנסות של 680 מיליון דולר) פלוס מיליוני ילדות בכל העולם שחלמו על שיט בים הפתוח בחברת חצי אל מקועקע ותרנגול מטופש, "מואנה" מקבל סרט המשך. במקור "מואנה 2" נברא בכלל בפורמט של סדרת טלוויזיה עבור שירות הסטרימינג של דיסני, אבל רצה הגורל - ואולי גם חצי אל פולינזי - והסדרה הפכה לסרט באורך מלא. והמעבר הזה הוא כנראה גם אחת הסיבות שמכשילות את "מואנה 2" מלהיות סרט ההמשך הראוי שהנסיכה הפולינזית של דיסני (טכנית היא לא) הייתה צריכה לקבל.
עלילת "מואנה 2" מתרחשת שלוש שנים אחרי אירועי הסרט הקודם. אנחנו פוגשים את מואנה (בקולה של אאולי'אי קרוואליו באנגלית, או של משי קלינשטייין בעברית) כשהיא כבר נווטת ימית מנוסה ועם ביטחון עצמי של מנהיגה אמיתית. ברגע של הארה רוחנית, היא מקבלת איתות מאבות אבותיה הנווטים לצאת אל הים ולחבר בין האיים הגדולים והקהילות של אוקיאניה, אחרת הכל ייחרב. כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה, מצטרפים אליה שלושה אנשי צוות נוספים עם כישורים שונים, שמנוצלים בחלקם במהלך הסרט. במסע שלה, מואנה פוגשת שוב את מאווי (דוויין ג'ונסון), חצי האל המלא בעצמו עד אפס מקום (הפעם קצת פחות), כדי להסיר קללה עתיקה מעל אי נסתר, שעשוי להיות המפתח לפתרון המשבר הגלובלי הזה.
יוצרי "מואנה 2" מדברים: "כולם השקיעו את הנשמה בכל פריים"
במשפט אחד: אין חדש תחת השמש הפולינזית. "מואנה 2" משתמש באותה העלילה ובאותם כלים נרטיביים של קודמו, וזה קצת מעליב. כי במקום להגיש מנה חדשה ומפתיעה לטובה, המטבח הרחב והעשיר בחומרי גלם פרימיום של מסעדת דיסני הגדולה מציג מנה בציון 4 בדמות סרט המשך שלא עושה הרבה כבוד למקור. תכלס, גם "מואנה" של 2016 לא חידש הרבה. לא הייתה לו תמה מורכבת או סיפור מדהים שמעולם לא סופר. הוא פשוט נהנה מהוקים חזקים סטייל המוזיקה של לין-מנואל מירנדה וחצי-אל נרקיסיסט שגנב את ההצגה. ב"מואנה" גרסה 2.0 זה פשוט חוזר על עצמו בכמה מובנים ולא באופן שהייתם מצפים לו, מינוס מירנדה, הבאנקר של המיוזיקלס בהוליווד.
להבדיל מסרטים אחרים בז'אנר הסכריני והמתקתק הזה, ב"מואנה 2" אין נבל אמיתי. יש כאן רמיזה דהויה למשהו שנראה כמו נבלית בשם מטנגי (אווימאי פרייזר), גברת משוגעת וחובבת עטלפים עם שיר קליט. אבל ככל שהסיפור מתפתח היא לא תופסת נפח משמעותי של דקות, נוסף על פעולותיה הבלתי ברורות בעליל. אין שום הסבר לנוכחות של הדמות הזו חוץ מהעובדה שכנראה מדובר בסצנות מרצפת חדר העריכה של מה שהייתה אמורה להיות סדרת טלוויזיה.
ג'ארד בוש, שהיה בין כותבי "מואנה", חזר למלאכת כתיבת התסריט. ועם כל הכבוד לתרומות הגדולות של בוש לעולם הרחב של דיסני, קשה לומר משהו אחר על ערימת הטקסטים הזו מלבד רגילה, גנרית וצפויה. מסע הגיבורה השני של "מואנה" הוא ליטרלי העתק-הדבק של הקודם: יציאה למסע שתוצאותיו הרות גורל, גילוי יכולות חדשות, משבר בביטחון העצמי ויציאה ממנו באמצעות שיר, מאווי עושה משהו עם הקרס הענק שלו ומואנה שבה להאמין בעצמה. זה קצת מטרחן והרבה טחון, אבל זה הוק שללא ספק יעשה את העבודה עבור דיסני ויכניס את המרשרשים לכיס של בוב אייגר וחבריו לדירקטוריון. אבל זה גם מהלך עצלני ונצלני שלא מטיב עם המעריצים, שמגיע להם קצת יותר. מתי לתת יותר עומק לדמויות, לגוון בתמות ובעלילה ולהשקיע קצת יותר מאמץ בגזרת הנבל הפך למשימה קשה ומסובכת?
והאנימציה מה איתה? דיסני קלאסית עם עיצוב אומנותי מוקפד ברמה הטכנית הגבוהה ביותר. הדמויות, על אף עיניהן הגדולות והבולטות או שיער בלתי הגיוני בלחות הזו, משאירות טעם טוב של ריאליזם באופן מוזר. הירידה לפרטי פרטים מורגשת היטב וניכר שנעשו מאמצים כבירים למיצוי היכולות האנימטיביות של הפיצ'ר הזה, בדומה למקור. ברמה המוזיקלית - היעדרותו של לין-מנואל מירנדה מורגשת וסביר שלא תזמזמו ממבחר שירי הסרט ביציאה מהאולם. הם אומנם מתברגים היטב בעלילה ומקדמים אותה. איכשהו. אבל חוץ מזה, הם לא שווים אזכור נוסף.
בהמשך לפסקה הקודמת, גם עבודת הדיבוב סבירה למדי. קרוואליו, שחוזרת בשנית אל תפקיד הפריצה שלה, מדבבת את מואנה בלי מניירות מיוחדות, בדומה לשאר הקאסט האנונימי ברובו לאוזן הישראלית. דוויין "דה רוק" ג'ונסון, שגם בסרט הקודם לא הרשים במיוחד, בולט בנוכחותו הדלה מאחורי המיקרופון - ומפחיד לחשוב מה עוד מחכה לנו בגרסת הלייב-אקשן של "מואנה" המצולמת בימים אלו, גם היא בכיכובו.
ב"מואנה 2" דיסני לא מתאמצת יתר על המידה, או בכלל. היא מגישה את אותה הגברת הפולינזית בשינוי קל של אדרת. וכהרגלה בקודש, היא מפנקת את הצופות הצעירות בהעצמה נשית אך לא עוצמתית, ובדמויות משנה סתמיות ולא מצחיקות, שגם הן כנראה תוצר לוואי של שאריות ההפקה הטלוויזיונית. בשורה התחתונה, "מואנה 2" הוא פיתיון מסחרי מבאס מבית היוצר של דיסני - שלא עושה חסד עם קודמו, ומשמש אך ורק למכירה עתידית של מרצ'נדייז.