מאז הכניסה של ChatGPT לחיינו בסוף 2022, אינטליגנציה מלאכותית הפכה לנושא חם יותר מאי פעם - וגם בקרב אנשים שמעולם לא חשבו שהטכנולוגיה הזו תוכל להשפיע עליהם בעתיד הקרוב, בטח שלא ממש עכשיו. האינטליגנציה המלאכותית אף נכנסה למשא ומתן שהתנהל בין איגוד התסריטאים לאיגוד המפיקים, שהביא לאחרונה גם לסיומה של שביתת התסריטאים בהוליווד. אבל נושא הבינה המלאכותית הוא לחלוטין לא חדש בעולמות הקולנוע והטלוויזיה, והוא הופיע בסרטים וסדרות הרבה לפני ChatGPT. אם כי סביר להניח שבשנים האחרונות הנושא יככב הרבה יותר, ומעניין לראות כיצד ההתייחסות לנושא תשתנה בעידן פוסט-ChatGPT.
תזמון יציאתו של "היוצר" ("The Creator") הפך אותו לאחד מסרטי המדע הבדיוני הראשונים שעוסקים בבינה מלאכותית אחרי ChatGPT. אך העובדה שהוא פותח כבר ב-2019 ניכרת בכך שהוא מתרחש כ-40 שנה מהיום - ולמרות נטייה לתחזיות עגומות סביב הטכנולוגיה, "היוצר" דווקא מציע נקודת מבט קצת יותר חיובית על המקום הפוטנציאלי של אינטליגנציה מלאכותית בחיינו.
הסרט מתרחש בשנת 2065, וברקע מתחוללת מלחמה בין בני אדם לרובוטים. לאחר שלוס אנג'לס הותקפה על ידי פצצה מבוססת בינה מלאכותית, הטכנולוגיה נאסרה לשימוש בארה"ב, אך ב"אסיה החדשה" היא ממשיכה להיות בשימוש, ורובוטים חיים לצד בני אדם. ג'ושוע (ג'ון דיוויד וושינגטון, "טנט") הוא חייל אמריקאי לשעבר, שמגויס כדי למצוא את היוצר, האחראי על האינטליגנציה המלאכותית, ואת הנשק המיוחד שפיתח, שעתיד להביא לסיום המלחמה - ולסופה של האנושות. ג'ושוע מגיע ל"אסיה החדשה", מקום היחבאו של היוצר, אך המשימה מסתבכת כשג'ושוע מגלה שהנשק המסתורי הוא למעשה אינטליגנציה מלאכותית בצורת ילדה.
את הסרט ביים גארת' אדוארדס, שידוע בעיקר כבמאי של סרטי פרנצ'ייז הוליוודיים, בהם "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" ו"גודזילה" (2014). אדוארדס אמנם פרץ כבמאי-יוצר בשנת 2010 עם "מפלצות", אבל מאז הוא לא ביים יצירות מקוריות שלו - עד "היוצר", שמהווה קאמבק שלו ליצירה מקורית, שאותה גם כתב יחד עם התסריטאי המועמד לאוסקר כריס וייץ. הסרט הוא חזרה למקורות עבורו לא רק בשל היותו יצירה מקורית ולא חלק מזיכיון סרטים, אלא גם מאחר שהוא חוזר לז'אנר המדע הבדיוני, כפי שהיה סרטו הראשון - ואין ספק שאדוארדס שוחה בחומר היטב.
אחד הדברים הבולטים ביותר בסרט הוא ההשפעות שלו, כלומר הסרטים שבאו לפניו והיוו השראה, כמו "בלייד ראנר", "שליחות קטלנית", "ווסטוורלד", "אפוקליפסה עכשיו" - והרשימה עוד ארוכה. יש לציין שחלקם אף צוינו בראיונות באופן מפורש על ידי הבמאי עצמו כמקורות להשראה. במובן הזה, העלילה היא ברובה די צפויה וקשה להגיד שמדובר ביצירה שהמקוריות היא הצד החזק שלה. אבל למרות כל זה, בזכות כמה מהלכים עלילתיים ייחודיים, "היוצר" עדיין מצליח לשמור על מידה של מקוריות, שמצילה אותו מלהיות סרט שמרגיש 100% ממוחזר. עיקר המקוריות של "היוצר" טמונה בנקודת המבט הייחודית של הסרט על אינטליגנציה מלאכותית, ועל חזון אופטימי באופן מפתיע ביחס לעתיד לצד הטכנולוגיה הזו.
הסרט גם מציג התייחסות מעניינת למושג "האחר", הן ביחס לרובוטים והן ביחס ל"אסיה החדשה", והוא מעלה שאלות על מי נחשב ל"אחר" ולמה הוא נחשב לכזה. מה אמיתי ומה לא, ומה הופך אדם, או רובוט, לאנושי יותר או פחות. באופן כללי, סרטי רובוטים תמיד היו מוצלחים בזיקוק המשמעות של אנושיות, ועיסוק בשאלה "מה הופך אותנו לאנושיים?", אולי יותר מכל ז'אנר קולנועי אחר. גם "היוצר" נוגע בסוגיות הללו בצורה מעוררת מחשבה, גם אם לעתים התשובה מעט שטחית. העובדה שהסרט משלב אלמנטים מסרטי מסע מוסיפה לא מעט לסרט ומקנה לו קצת יותר עומק רגשי.
אבל אין ספק שהלב הפועם של הסרט הוא דמותה של אלפי, הילדה/רובוטית/נשק להשמדה המונית, המגולמת על ידי השחקנית מדליין יונה-וויילס. קשה להאמין שמדובר בתפקיד קולנועי ראשון של השחקנית בת ה-9, שלמרות גילה הצעיר מספקת תצוגת משחק נדירה, כזו שראויה לשלוח אותה ישירות לפרסי האוסקר לצד שחקנים מבוגרים ומנוסים ממנה. אמנם גיבור הסרט הוא ג'ושוע, ו-וושינגטון עושה עבודה טובה בתפקידו, אבל דמותה של אלפי היא זו שעושה את הסרט, והוא פשוט לא היה אפקטיבי באותה מידה ללא תצוגת המשחק שלה. היא מצליחה להראות מנעד רחב של רגשות, גם כשהתפקיד דורש ניואנסים כמו מבטים בלבד, שאומרים הרבה בלי להגיד מילה, והיא לחלוטין גונבת את ההצגה, וכובשת את לבבות הצופים בכל רגע שלה על המסך.
בשורה התחתונה, על אף הדמיון לסרטים רבים שבאו לפניו, "היוצר" מצליח לתת נקודת מבט שונה ומקורית על אינטליגנציה מלאכותית. לצד הפקה מרשימה שבהחלט מצדיקה צפייה במסך הגדול, ובזכות תצוגת משחק אחת גדולה מהחיים - מדובר בחוויית צפייה מומלצת לחובבי הז'אנר, שאולי אף תגרום לכם לחשוב קצת אחרת על בינה מלאכותית.