ביחס להשפעתה והיותה דמות כל כך מרכזית בנצרות, מריה הקדושה כמעט ולא זכתה לסרטים הוליוודיים שבהם היא הגיבורה הראשית. אולי זה בגלל שקל יותר למכור כרטיסים כשישו במרכז, או שמא הסיפור שלה לא מספיק קולנועי - אבל כך או כך, העובדות מדברות בעד עצמן.
כעת בנטפליקס מבקשים להעניק למריה את כל הבמה, עם סרטם החדש "מרים" (Mary) - שהפקתו נחשפה ב-mako. הסרט מתמקד באמו של ישו כדמות ראשית, ומגולל את סיפורה של הבתולה הקדושה שהרתה באורח פלא.
בזמנים ובתנאים אחרים, "מרים" לא היה זוכה להתייחסות רבה במדינת היהודים, אבל העובדה שהוא מתהדר בקאסט ישראלי רחב שכולל את השחקנית נועה כהן בתפקיד הראשי, וכן את עידו טאקו, אורי פפר, הילה וידור ומילי אביטל, הופכת אותו לאירוע חשוב כאן במחוזותינו. כשלזה מוסיפים קריאות להחרמת הסרט בגלל השחקנים הישראלים, "מרים" הופך מעוד סרט נטפליקס לאירוע עם משמעויות פוליטיות של ממש.
אבל עם כל הרצון הטוב, וגם עם הפרובינציאליות שלנו, "מרים" רחוק מלהיות סרט מוצלח. הסרט מנסה בכל כוחו להיות אפי, אך מה שהוא משדר בפועל זה עומס דרמטי מוגזם, מיושן ומנותק. האפקטים מאכזבים, עיצוב התלבושות שגרתי, והצילום פשוט לא עומד בסטנדרטים של קולנוע עכשווי.
גם התסריט לא באמת מחזיק. טימותי מייקל הייס, תסריטאי חסר ניסיון, לא מצליח לייצר כאן שום דבר סוחף או מרגש. התוצאה היא עלילה קלישאתית, חסרת מעוף, ולמען האמת - משעממת. עם זאת, צריך להודות: האשמה היא לא רק של הייס. יש סיבה למה הוליווד נמנעה עד כה מלספר את סיפורה של מרים. היא אולי דמות חשובה בנצרות, אבל הסיפור שלה הוא אחד הסיפורים הדתיים המשעממים שאפשר להעלות על הדעת.
את הסרט נבחר לביים די.ג'יי קארוזו. לא שם ענק - אבל במאי מנוסה שמאחוריו סרטים כמו "דיסטרביה" ו"אני מספר ארבע". אין לו כאמור הרבה חומר לעבוד איתו, אבל באופן יחסי למה שהוא קיבל, קארוזו עושה עבודה לא רעה - במיוחד בכל מה שקשור לסצנות האקשן הבודדות של הסרט, שהן כנראה הדבר המוצלח ביותר בו.
מעטות הישראליות שזוכות להזדמנות כמו זו שנועה כהן קיבלה, והיא ללא ספק מנצלת אותה עד תום. השחקנית בת ה-22, שפרצה לראשונה לתודעה ב"הבנים והבנות" של ערוץ הילדים ומשם המשיכה לתפקיד ב"האחיין שלי בנץ" של החינוכית, מצליחה להביא למסך נוכחות כובשת וכריזמה שקשה להתעלם ממנה. אומנם המשחק שלה עדיין לא לגמרי מלוטש ומרגישים לעתים את הבוסריות, אבל היא מצליחה לעמוד באתגר הגדול הזה בכבוד.
שאר הישראלים עושים עבודה טובה גם כן: אורי פפר, שכבר מנוסה בהפקות בינלאומיות, מספק תצוגת משחק נהדרת בתפקיד אביה של מרים; הילה וידור מוצלחת גם היא בתפקיד האם; עידו טאקו ממשיך להוכיח שהוא אחד הכישרונות הכי גדולים שצומחים כאן בתפקיד יוסף. מירי אביטל וקרן צור קיבלו תפקידים קטנים יחסית (מרים החשמונאית ואלישבע), אך תמיד כיף לראות אותן על המסך.
לצד הכוכבים הישראלים, בסרט מככב גם סר אנתוני הופיקנס - מהשחקנים הגדולים אי פעם. האמת? קשה לראות שחקן כל כך מעוטר מתבזה בסרט כל כך רע, וניכר שהוא בא לעבודה ולא ממש לעבוד. למזלו, המורשת שלו כה גדולה שסרט כזה שולי לא באמת יכול להכתים אותה.
אז "מרים" כנראה לא יהפוך לקלאסיקה קולנועית וייקטל לא בגלל השחקנים הישראלים, אלא כי הוא פשוט סרט לא טוב. יש סיפורים שטוב שיישארו בספרי הקודש של הדתות השונות וזה ללא ספק אחד מהם. ועדיין, ציון לשבח לכהן וטאקו שלקחו הזדמנות גדולה בשתי ידיים. התוצאה אומנם רעה, אבל הם לגמרי הפכו אותה לקצת פחות נוראית.