בשלב הזה, סרט חדש של דיוויד פינצ'ר הוא כבר אירוע מעצם קיומו. הבמאי בנה את המוניטין המוצדק שלו עם סרטים כמו "שבעה חטאים", "הרשת החברתית", "נעלמת" ועוד, אבל אפילו אם ברזומה שלו היה רק סרט אחד - "מועדון קרב" - זה היה מספיק כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה של התרבות הפופולרית. "מועדון קרב" היה ההצטלבות המושלמת בין כל מה שהופך סרט לאייקוני: תסריט מספיק גימיקי כדי לפנות לקהל הרחב, סאבטקסט ביקורתי שימשוך את מי שמחפשים מעט יותר תחכום, קאסט מבריק (אנדרסטייטמנט) ובמאי כישרוני עם ניסיון רב בבימוי קליפים, מה שמבטיח שהוא יודע לענות על צרכים מסחריים ולשלב בין אסתטיקה לנרטיב.
"הרוצח" ("The Killer"), סרטו החדש של פינצ'ר בנטפליקס, מבוסס על רומן גרפי בעל אותו השם. הוא עוקב אחר רוצח שכיר עלום שם (מייקל פסבנדר), ששגרת העבודה הרצחנית שלו נקטעת כשהוא עושה טעות גורלית: באחת המשימות שלו הוא מפספס את המטרה, ומופתע לגלות שהטעות הזאת גוררת פגיעה בחייו האישיים. משם, הוא יוצא למסע נקמה כדי למצוא את האנשים שהעזו לפגוע ביקר לו מכל.
התיאור האנמי הזה נועד כדי להימנע מספוילרים, אבל האמת שמלבד הפרטים על הפגיעה בחייו הפרטיים של הרוצח, אין שום פרט בלתי צפוי שיתגלה במהלך הצפייה בסרט. דמות הרוצח כתובה כמיטב הקלישאות שהתרגלנו אליהן מדמויות דומות בקולנוע - הוא רציונלי, תכליתי וכמעט נטול רגש, גם כשהוא פועל מתוך רצון לנקמה.
למרות שהתסריט והבימוי נוקטים בקו מינימליסטי - החלטה אסתטית שלרוב מקושרת באופן אוטומטי עם איכות - הקריינות השוטפת של פסבנדר מפרה את המינימליזם הזה, בעיקר כשהיא חוזרת על עצמה שוב ושוב. בתחילת הסרט זה נותן לנו הצצה למוחו של הרוצח, אבל בהמשך זה סתם מנדנד. "אל תאלתר, היצמד לתוכנית, אל תבטח באף אחד, אל תביע אמפתיה", הוא חוזר שוב ושוב על המנטרות הלא מקוריות האלה, כשברקע מתנגן פסקול של הסמיתס, עד שהן מתרוקנות ממשמעות.
זה לא אומר ש"הרוצח" הוא סרט לא טוב, אבל היה אפילו יותר טוב אם הוא היה מתמסר עד הסוף למינימליזם ומותיר יותר מסתורין מסביב לדמותו של הרוצח. המוטיבציה שלו לפעול ברורה מאוד, וגם מסלול הנקמה שלו, כך שהסרט משמש כמסע אסתטי ומשוחק היטב להשיג את מטרתו, אבל אין בו הפתעות או ריגושים - אפילו בדקות הספורות שבהן טילדה סווינטון מופיעה על המסך. יחד עם זאת, כמו כל סרט שבו היא מופיעה: גם הפעם הנוכחות שלה רק מיטיבה עמו.
הטריילר ל"הרוצח" מזכיר מאוד את "דרייב", הסרט מ-2011 בכיכובו של ראיין גוסלינג. גם שם מוצגת דמות ראשית גברית נטולת שם שמעורבת בפשעים אלימים, וגם שם ישנו מבט מינימליסטי וכמעט מנותק רגשית מהאלימות. אבל ההשוואה הזאת לא מחמיאה לסרטו החדש של פינצ'ר, והצפייה בו מזכירה בעיקר ש"דרייב" עשה את כל מה ש"הרוצח" מנסה לעשות הרבה יותר טוב, ולכן זכה למעמד של סרט פולחן. ל"הרוצח" יש גם את הפוטנציאל הזה, ואם זהו הסרט הראשון מסוגו שתצפו בו - יכול להיות שתחשבו שמדובר במאסטרפיס. את מי שכבר צפו בווריאציות שונות של אותו הסיפור במהלך השנים, "הרוצח" לא יאכזב. הוא עשוי היטב, אבל גם לא ילהיב.