זו עובדה ולא תיקחו את זה ממנו: "שמש נצחית בראש צלול" (2004) היה ונשאר סרטו הטוב ביותר של מישל גונדרי. טוב, מבחינה טכנית את התסריט כתב צ'ארלי קאופמן על פי סיפור של הבמאי הצרפתי, אבל הסגנון הווידאו-קליפי והאקספרימנטלי היה גונדרי שם אול דה וואי.
כדי לאשש את הטענה הזו, הסרט בכיכובם של ג'ים קארי וקייט וינסלט, זכה בפרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר ובפרס הבאפט"א באותה קטגוריה. ופה בערך זה נגמר, סוג של. סרטו הבא, "קדימה תריץ אחורה" (2008) היה פושר עד חלש ו"הצרעה הירוקה" שהגיע שלוש שנים מאוחר יותר, התקבל בביקורות מעורבות. סרטו האחרון,Microbe And Gasoline , יצא בשנת 2015 ולא זכה להפצה נרחבת וספק אם ידעתם על עצם קיומו עד עכשיו. מאז גונדרי התמקד בבימוי וידאו קליפים ויצירת סרטים קצרים. שמונה שנים אחרי, הבמאי המוערך חוזר אל המסך הגדול עם "ספר הפתרונות", שכיכב בפסטיבל קאן האחרון ועולה היום לאקרנים.
הסרט נפתח כשמארק בקר (פייר ניני), במאי חרדתי, נוירוטי ודיכאוני, מקרין בפני המפיקים שלו קאט ראשוני של סרטו החדש. הם מתאכזבים למראה התוצאה ומחליטים להחליף אותו בבמאי אחר ולשנות את הסרט. באקט נואש, מארק בורח עם החומרים ונוסע יחד עם שארלוט, העורכת הנאמנה שלו, אל הכפר, לביתה של דודתו (פרנסואז לברון). שם הוא מוציא לפועל את תוכנית ב' שלו ומשלים את צילומי הסרט בדרכים מאולתרות ועקומות. מכאן ואילך הסרט הופך לסדרה של אירועים מודבקים אחד לשני שהופכים אותו לעיסה של סצנות ארעיות.
"ספר הפתרונות" הוא סרט מעצבן שמנסה לעשות יותר מדי דברים בבת אחת. בפרפרזה על המנטרה החוזרת של הגיבור - הוא תקוע בהילוך שני ובשפה פשוטה אפשר להגדיר אותו כסרט יבש ומשעמם. פייר ניני מספק הופעה חיוורת; הוא לא חינני, לא מעלה חיוך (במקרה הטוב גיחוך) והוא טו מאץ' להתמודד איתו במהלך הסרט. גונדרי מנסה לתאר כאן קולנוען מיוסר, שקרן, מניפולטור ופחדן. הוא מפחד לצפות ביצירה שלו, מפחד מכישלון ומעימותים ודורש סטירה מצלצלת שתחזיר אותו למציאות. זה לא עובד. כמה לא עובד? היו אנשים שפשוט קמו ויצאו מהאולם באמצע ההקרנה. גם הניסיון החלש ליצוק הומור א-לה-קלאסיק גונדרי לכל זה מאבד מהערך שלו מהר מאוד. ברמה הכי בסיסית - זה בכלל לא מצחיק.
הסגנון האקספרימנטלי וההזוי שקיים בסרטים של גונדרי נוכח גם כאן, אבל לא בכמויות של "שמש נצחית". יש כאן שימוש לא רע באנימציית סטופ מושן ומטאפורות ויזואליות יפות ונהדרות כמו מנהרה חצובה בכיסא כדימוי למי שבלעה אותו האדמה מרוב בושה או שקיעה לתוך מזרון כדימוי לדיכאון מתמשך. אבל כל אלו מתגמדים ונקברים תחת הבסיס העלילתי של הסרט והעריכה המהירה שלו, שלא מאפשרים להנות ממעט ההברקות החזותיות שיש לו להציע. בשלב מתקדם בהפקה, מארק רוצה שסטינג יקליט קטע מוזיקלי לטובת הפסקול. הנוכחות של הבריטי, שמפתיע בהופעת אורח ומדבר בצרפתית שבורה, היא מינורית ולא מקדמת את העלילה לשום מקום, אבל זה חינני וחמוד ושווה חצי כוכב במינימום.
במגזין וראייטי הכתירו את "ספר הפתרונות" כסרטו הגרוע ביותר של גונדרי, ובצדק. אין כאן אלמנט אחד יוצא דופן או מפתיע לטובה. גם הסיפור שלו מבוסס על דברים שכבר ראינו: סרט אוטוביוגרפי על קולנוען נוירוטי, חרדתי ומיוסר שמנסה להפיק סרט בתנאים לא תנאים. עם כל הכבוד לגונדרי וכשרונו יוצא הדופן להפוך סרט קולנוע למגרש משחקים פרטי, לא לזה פיללנו מהבמאי של אחד הלהיטים הגדולים של שנות האלפיים.