צריך לומר את זה באופן חד וחלק: יקום הנבלים של ספיידרמן מבית סוני הוא לא טוב, ולכל הפחות לא עומד בציפיות, אם היו בכלל כאלה. עצם המחשבה על הסרטים "מאדאם ווב" ו"מורביוס" מעלה תחושת בחילה עצומה בקיבתם של מעריצי מארוול המושבעים, וכרגע לא נראה שלקראת "קרייבן הצייד", שיעלה לאקרנים בדצמבר הקרוב, יש פרפורי התרגשות גדולים מדי ברחבי הרשת. ולמרות שגם הם לא נחשבים לתוצרת המובחרת ביותר של סוני, שני הסרטים הקודמים בכיכובו של ונום, הסימביוט השכונתי החביב, היו בסדר והתקבלו באופן סביר ביחס לאחרים. עם "ונום: הריקוד האחרון", שעלה השבוע לאקרנים בישראל, סוני נפרדים לשלום (לפחות בינתיים) מהאנטי גיבור וטורף הראשים צמא הדם, ועושים את זה באופן לא מרשים, אבל גם לא רע בהכרח.
לאחר אירועי "ונום 2", אדי (טום הארדי) נחשד ברצח הבלש מאליגן (סטיבן גראהם), ויחד עם ונום הוא מחליט לברוח ממקסיקו לניו יורק. בזמן מנוסתם מכוחות צבאיים בהנהגת רקס סטריקלנד (צ'ואיטל אג'יופור) , השניים מגלים שהם נרדפים גם על ידי יצורים מפלצתיים שנשלחו לכדור הארץ בהוראתו של נול (KNULL), יוצר הסימביוטים, שמחפש דרך להשתחרר לאחר שנכלא על ידי ונום ושאר חבריו הטפיליים.
במקביל, ד"ר פיין (ג'ונו טמפל) מנסה לחקור לעומק את הסימביוטים שנמצאו בכדור הארץ, וגם מתמודדת עם טראומת ילדות בעקבות מותו המחריד של אחיה, שנהרג ממכת ברק לנגד עיניה. החלק הזה לא מקבל שום טיפול דרמטי ראוי במהלך הסרט והוא תלוש ומיותר. האירועים שמפוזרים לכל עבר בתסריט מבולגן, מתחברים לבסוף ומובילים לקליימקס מוגזם של קרבות ופיצוצים שחותם את הסרט.
כאמור, העלילה של "הריקוד האחרון" לא מגובשת. אבל זה לא מפתיע מכיוון שזו הרעה החולה הבולטת ביקום הנבלים של סוני, בלי קשר להיעדרותו הפושעת של ספיידרמן מהסרטים האלה. בכל אופן, נדמה שיוצרי הסרט לקחו מלאי ענק של חצים, ישבו במשרד וניסו לקלוע לכמה מטרות בו זמנית על הלוח, כי הסרט נע במהירות בין קומדיה מטורללת (בעיקר), לסרט הרפתקאות, עובר בברומנס פריקי ומסתיים בדרמה אנושית רדודה, בניסיון אחרון לדגדג את הרגש של הצופים. זה לא תמיד עובד. אבל יש אבל.
"הריקוד האחרון" הוא לפני הכול קומדיה דבילית ומטופשת, בקטע טוב, ונדמה שטום הארדי בעצמו נהנה מכל רגע. הבריטי המסוקס ידוע בתצוגות המשחק המאופקות שלו, אבל כאן הוא מתחרע ומתחרפן על כל הסט, כך שברמה הקומית, "ונום: הריקוד האחרון" הוא מופע מהנה למדי, עם סצנות מרעננות ומצחיקות (כולל הופעה של סוס חייזרי קרינג'י), וזה לבד הופך אותו לעדיף בהרבה על קודמיו החיוורים. והתוספת שתופסת - זה הסרט האלים והמדמם ביותר בטרילוגיה, משופר באפקטים ממוחשבים ומתהדר בפסקול חמוד וריקוד משעשע של ונום לצלילי Dancing Queen של להקת אבבא.
יחד עם הטון הקומי והבולט לחיוב, יש כמה מינוסים שמגיעים בילט אין ומונעים מ"הריקוד האחרון" לקבל לפחות עוד חצי כוכב. הוא ארוך מדי ונמשך קרוב לשעתיים ללא כל צידוק עלילתי. יש לו "בטן" גדולה של דקות שבהן הוא מוריד את הרגל מדוושת הטרלול, כך שלא קורה בהן שום דבר מהותי שמשפיע על מהלך האירועים או מעניין באמת. אבל מה שצורם יותר מכל דבר אחר כאן, היא הצגתו חסרת התכלית של נול (אנדי סירקיס המבוזבז), שמגיח כבר בתחילת הסרט עם נאום קצר וגנרי של כל נבל על השמדת עולם, יקום או וואטאבר, בלי שום מניע הגיוני ונעלם, רק כדי לחזור להופעה קצרה בדקות האחרונות ובסצנה נוספת באמצע הקרדיטים. גם אז – הוא סתם עושה טיזינג, וקשה שלא לחשוב שמדובר בטריק שיווקי זול שיגרום למעריצים המושבעים לנהור לאולמות בהמוניהם. בכל מקרה, לא ככה מציגים לראשונה נבל-על ברמה איום של תאנוס.
למרות יתרונותיו על פני שני הסרטים הקודמים, "ונום: הריקוד האחרון" הוא לא הסרט שיגרום למעריצי מארוול להיאנח בשביעות רצון או למחוא כפיים בסיומו סטייל סרטי "הנוקמים". הוא מהווה סגיר לא רע בכלל לטרילוגיית סרטים סבירה ובינונית, אך הצופים שעבורם הקומיקס הוא ברמה של כתבים קדושים ימשיכו לטעון שזה לא הוונום שהם מכירים. אבל תמיד אפשר להתנחם בכך שיש דברים גרועים יותר (היי "מאדאם ווב"!). עם כל הבלגן, התפזורת העלילתית וקבלת ההחלטות התמוהה של חלק מהדמויות, כמו גם נוכחותן המיותרת ונטולת האימפקט על איזשהו מהלך בסרט (עיין ערך ד"ר פיין), אפשר למצוא בו הנאה מסוימת. בטח שלא גדולה, אבל מספקת ומבדרת.