אומנם חג המולד יחול רק בעוד חודש, אבל בנטפליקס כבר מוציאים את התותחים הכבדים: השבוע עלה בענקית הסטרימינג הסרט "קבלו אותם!" (השם המקורי והמוצלח יותר הוא "The Merry Gentlemen"), שעוד לפני הצפייה בו מרגיש כמו תוצר של תוכנת בינה מלאכותית שהתבקשה להכין סרט אשר מכיל את הרכיבים הבאים: כריסמס, קומדיה רומנטית ואליל כלשהו משנות האלפיים.
זו הגרסה הנטפליקסית לסרט של הולמרק; קצת כמו "חג מולד בלתי נשכח", סרט הקאמבק של לינדזי לוהן מ-2022. הפעם, הכוכב מושך-הצפיות התורן הוא צ'אד מייקל מארי ("מגרש ביתי", "סיפורי סינדרלה"). כן, השם שלו בהחלט עושה חשק לראות את "קבלו אותם!" - עד כמה שאפשר לחשוק בצפייה בסרט מהסוג הזה - במיוחד כי הוא לא כל כך נוכח על המסך בשנים האחרונות (להוציא את "אם הכלה", גם הוא של נטפליקס, מחודש מאי האחרון). אבל האמת היא שאפילו מארי לא מצליח לגאול את "קבלו אותם!" מהסתמיות שלו.
על תסריט הסרט אמונה מרלה סוקולוף וביים אותו פיטר סאליבן. הוא מתמקד בדמותה של אשלי דיוויס (בריט רוברטסון, "חיים בלתי צפויים") - אישה בשנות השלושים לחייה שגרה בניו יורק ומתפרנסת מזה שנים כרקדנית בלהקת "Jingle Belles", שלה מופע כריסמס מצליח בברודווי. העלילה מתחילה בערך בדקה השנייה של הסרט, כשאשלי מפוטרת מעבודתה (לכאורה כדי "לרענן את הקאסט", בפועל כי היא מבוגרת מדי). בעקבות המשבר הזה היא חוזרת לביקור בעיירת ילדותה, ממנה נמנעה במשך שנים, ואז מגיע משבר נוסף: היא מגלה שהעסק הוותיק של הוריה, בר ואולם הופעות בשם "The Rhythm Room", נמצא בקשיים כלכליים.
בין משבר אחד לשני, אשלי מספיקה לפגוש את לוק (בגילומו של מארי) - נגר והנדימן מקומי שעוזר להוריה לתקן את הבעיות המצטברות בעסק. לא עובר זמן רב עד שכל בני המשפחה שלה מזהים את ההתאמה הפוטנציאלית ביניהם (שמבוססת, ובכן, אך ורק על העובדה ששניהם רווקים), ואשלי בעצמה - למרות שנדמה שהיא לא רוצה בכך (למה לא בעצם?) - נדלקת עליו. ובזמן שהחיבור בין שני הגיבורים (הח"מ לא עומדת מאחורי המילה "חיבור", אבל נגיע לזה) נבנה לאיטו, מתבררת חומרת מצבו של "The Rhythm Room". כדי להציל את העסק, אשלי הוגה רעיון קצת מופרע: להעלות באולם מופע חשפנות גברי, שהיא עצמה תהיה הכוריאוגרפית שלו, ולוק יהיה, איך לא, כוכבו הראשי. זה די מצחיק, כי הניסיון למכור מוצר באמצעות פיתוי הקוביות עובד כאן פעמיים - גם בתוך העולם של הסרט (למכור כרטיסים למופע) וגם מחוצה לו (למכור לצופים את הסרט עצמו).
אי אפשר היה לצפות מ"קבלו אותם!" ליותר מדי. בכל זאת, מדובר בסרט נוסחתי שלא מתבייש בהיותו כזה, ומשתמש בניגודים הבינאריים השחוקים ביותר של הז'אנר אליו הוא משתייך: עיר מול כפר (מנוכר מול חמים), קריירה מול אהבה (לא מספק מול מספק). הניגודים האלה, והקידודים הנ"ל שהם נושאים עימם, מוכרים מאוד לכל מי שצפה בקומדיות רומנטיות באווירת חג המולד, ויש בזה משהו מנחם. מצד שני, הרלוונטיות שלהם - וכן הריגוש שהם מסוגלים להציע - מוטלים בספק.
אבל אפילו סרט כריסמס עם פורמט בלוי, שלא מסוגל להיות יצירתי באמת, יכול להיות כיפי - בפוטנציאל - בזכות אלמנטים אחרים: כימיה מוצלחת בין השחקנים, למשל. זה לא קורה ב"קבלו אותם!", שכאמור מבסס את ההתאהבות של הגיבורים שלו על מספר מועט מדי של מכנים משותפים ו/או שיחות. מעבר לכך שההיקשרות שלהם זה לזו לא באמת משכנעת, כל הסיפור והסביבה נראים מלאכותיים מאוד. ואני לא מדברת רק על הפאה האיומה של בריט רוברטסון (איך זה אושר?) או על ה-Pillow Face הטרגי של בת' ברודריק, שמגלמת את אמא של אשלי. הסרט כל כך עסוק בלייצר חוויית פיל-גוד, בלהיות הולסום, ועל הדרך הוא הורג כל אפשרות לגולמיות או לאותנטיות. האלמנט של החשפנות הגברית כביכול עשוי היה לספק את השובבות שחסרה כאן, אבל התסריט לא מתעסק יותר מדי בפן המשעשע או המסעיר של החשפנות מאחורי הקלעים - בסך הכל יש כאן הרבה סצנות ריקודים בעירום חלקי.
ועוד כמה הערות קטנוניות: העולם של "קבלו אותם!" לכאורה מהונדס לשלמות, אבל בפועל יש באגים במערכת: למשל, למה אף אחד לא חשב לקדם את העסק המשפחתי דרך הרשתות החברתיות? למה אחותה של אשלי לא ניסתה לעזור להורים בעצמה, לפני שאשלי הגיעה לביקור? או, איך זה שכל חברי המשפחה מסכימים ברגע אחד להופיע כחשפנים-רקדנים, ובלי לחוות קשיים נראים לעין סביב המקצוע החדש הזה?
נטפליקס נמצאת ברצף של סרטי רום-קום לא מוצלחים - הטרי ביותר הוא "אהבה במרוקו" עם לורה דרן וליאם המסוורת' - ונראה שרובם סובלים מאותה הבעיה: הרומנטיקה שלהם לא מקורית מספיק, והקומדיה שלהם, אם היא בכלל קיימת, לא באמת מצחיקה. אולי 2025 תהיה השנה שבה ענקית הסטרימינג תשקיע עוד קצת מחשבה ותוכיח שגם בז'אנרים "נמוכים" אפשר לעשות סרטים טובים.