הגימיק שעליו מושתת "כך או כך" ("Look Both Ways") אמור להיות מקורי, אבל הוא ממש לא. זה סרט מסוג ה"מה היה קורה אם": סיפור שמתפצל לשני תרחישים אפשריים ברגע בו דמות עומדת בפרשת דרכים כלשהי. "דלתות מסתובבות" הוא הדוגמה הפופולרית ביותר, והוא יצא כבר לפני מעל לעשרים שנה: גווינת' פאלטרו גילמה צעירה שיקית בסרט עם שני קווי עלילה, האחד הראה מה היה קורה אם הייתה עולה לרכבת בזמן ותופסת את בן הזוג הבוגדני שלה, והשני הראה מה היה קורה אילו נתנה לתחבורה הציבורית הלונדונית להרוס לה את הלו"ז. זה טריק מגניב (שאגב, לא הומצא בסרט ההוא), ועם הזמן סדרות וסרטים רבים המשיכו להשתמש בו כעוד דרך לספר סיפור בצורה מפולפלת יותר; "כך או כך" הוא אפילו לא הסרט הראשון השנה שנשען על רעיון ה"מה אם". מצד שני, מה שיפה בסרט החדש של נטפליקס הוא שאין בו אף יומרה להמציא איזשהו גלגל. הוא לא מקורי, וטוב שכך.
מעשה בנטלי בנט, סטודנטית מתוקה עם שם של ראש ממשלה שמחליטה, בגחמה של לילה, לעשות שישו ושימחו עם הידיד שלה גייב. חודשים ספורים לאחר מכן, נטלי מוצאת את עצמה עם הראש באסלה מקיאה את חייה, דואגת שמא אמצעי המניעה שהשתמשה בהם לא עשו את העבודה. בשלב הזה, הסרט, כאמור, מציג לנו את שתי האופציות: באופציה הראשונה, נטלי אכן התעברה כתוצאה מחציית הקו האפלטוני ההוא, ומחליטה להביא לעולם תינוקת קסומה עם ידידה הוותיק מהקולג'. באופציה השנייה, לא תינוקות ולא נעליים: נטלי לא נקלטה, והיא בסך הכל אכלה סושי מקולקל. באופציה הראשונה, נטלי עוברת לגור עם הוריה ומתמסרת לאימהות כשגייב לצידה כהורה-שותף, ובאופציה השנייה נטלי רודפת אחרי החלום שלה להיות אנימטורית מצליחה בלוס אנג'לס, משיגה עבודה נחשקת ופוגשת שם בחור חלומי לא פחות. ללמדנו שאם את דמות בסרט של נטפליקס, חתיכים מכל מיני צבעים יימסרו לכיוונך לא משנה לאן תלכי.
אפשר לדבר על הדרכים שבהן "כך או כך" מציג סוגיות כמו בחירה חופשית, גורל וייעוד. אפשר גם לתהות מדוע סרט שיוצא ב-2022 מציג אישה צעירה שנכנסת להיריון לא רצוי, ובקושי מדברת בקול רם על האפשרות לבחור בהפלה. העניין הוא ש"כך או כך", לפחות על פני השטח, לא מעוניין לדבר בגבוה – מדובר, למעשה, בשתי קומדיות רומנטיות במחיר אחת. תרחיש אחד מציג קומדיה רומנטית בסדר ההפוך: קודם הזוג הופך למשפחה ואחר כך הוא מתאהב. תרחיש שני מציג את נטלי כאשת קריירה שמחפשת את עצמה ומוצאת אהבה בו זמנית. תרחיש אחד ורוד ואופטימי, תרחיש שני כחול וריאליסטי (עד כמה שהסרט הזה מרשה לעצמו להיות ריאליסטי). בשני התרחישים האלה, מדובר בצפייה קלילה וחביבה עם דמויות שאינן פורצות דרך אבל כן מעוררות אמפתיה, בין אם מדובר בהוריה המשעשעים של נטלי (לוק ווילסון, בהופעה בת חמש דקות בסך הכל, חביב פה מאוד בתפקיד האב), ובין אם מדובר בחברתה התומכת והמשעשעת.
כמובן, זהו סיפורה של נטלי, והגברת שמגלמת אותה עושה עבודה יוצאת מן הכלל. מדובר בלילי ריינהרט, שמוכרת בעיקר כבטי מ"ריברדייל", אבל ברי המזל הספיקו לראות אותה משחקת בסרטים או סדרות שלא גורמים לאדם הסביר לרצות לעקור את עיניו, כמו "נוכלות בלי חשבון". כבר שנים שריינהרט מתבזה בתפקידי משנה מינוריים במקרה הטוב ומקבלת תסריטים מחפירים במקרה הרע – ובשניהם היא מוכיחה שיש לה מה להציע. ב"כך או כך" היא סוף סוף מציעה אותו: בלי רעש וצלצולים, ריינהרט בונה את נטלי כדמות חיננית שכיף לראות אותה גם כרווקה מאוהבת וגם כאמא צעירה ומיואשת. ריינהרט נראית כמו כוכבת הוליוודית, וזוהרת ככזאת – אבל היא באותה המידה מצליחה להיות אמינה ומעוררת הזדהות גם כאם טרייה וגם כבחורה שעדיין מנסה למצוא את הקול שלה.
ובדרכו האוורירית ונטולת המחויבות, "כך או כך" אומר בדיוק את זה, ובזכות ההופעה המושקעת להפתיע של ריינהרט קל לשמוע את זה בבירור: העיקר הוא לא מה שיקרה אם, אלא מי שאת. וכשהסרט מתקדם, הוא אמנם לא הולך ומתגלה כיצירת המופת הגדולה של השנה ("הכל בכל מקום בבת אחת", לצורך העניין, השתמש בעיקרון דומה ועשה את זה בצורה הפוכה לחלוטין לבנאליה המנחמת של "כך או כך"), אבל כן מתברר שהוא פחות שטחי ויותר חכם משניתן לחשוב.
קומדיות רומנטיות כאן, בין השאר, כדי להזכיר לך שהכל יהיה בסדר. שיש עולם כלשהו – גם אם הוא נמצא רק בממשק הנוח של נטפליקס – שבו בסוף הכל טוב. ובדרכו הגימיקית והצפויה, "כך או כך" אומר גם את זה: לא משנה מה יקרה לגיבורה שלנו, בסופו של דבר היא תמצא את הסוף הטוב שלה. יתכן שהיא תזכה לקבל אפילו שני סופים טובים כאלה. זאת אולי הבטחה ששמורה רק למי שחיות בקומדיות הרומנטיות שגדלנו עליהן בין מסיבת פיג'מות אחת לשנייה, אבל "כך או כך" הוא בדיוק זה: סרט אידיאלי למסיבת פיג'מות. העובדה שגווינת' פאלטרו ועוד רבים אחרים סללו את הדרך שהסרט הזה פוסע בה לא אמורה להפריע לאף אחד.
