לאורך השנים ראינו מעט יצירות על המסך הגדול שעוסקות בסרטן. הסיבות לכך ברורות: זה מדכא, קשה ובטח לא ויזואלי או מושך קהל. מעט הסרטים שכן עסקו בנושא התחלקו ליצירות מוצלחות ומרגשות כמו "אשמת הכוכבים" ו-"/50/50", ולסרטים גרועים כמו "מתים על החיים".
בסוף השבוע עלה לאקרנים "הזמן שלנו", דרמה רומנטית חדשה שביים ג'ון קרואלי ("ברוקלין"), במרכזה התמודדות עם המחלה הנוראית. העלילה עוקבת אחרי אלמוט (פלורנס פיו), שפית מעוטרת, וטוביאס (אנדרו גארפילד), עובד בחברת דגני בוקר, שמגלים כי אלמוט חולה (שוב) בסרטן השחלות. הסרט נע בין צירי זמן שונים: מהמפגש הראשון של השניים, דרך ההתאהבות, ההתמודדות עם המחלה בפעם הראשונה והקמת משפחה, ועד ההתמודדות עם החזרה של הסרטן.
אם קראתם את התקציר ואתם בטוחים שמדובר בסרט כבד, פסימי ומדכא - הרי שזה לא ממש המצב. קרואלי והתסריטאי ניק פיין יצרו סרט שיש בו גם עצב וכאב (במיוחד בחלק האחרון), אבל הרבה יותר שמחת חיים, תשוקה, אהבה והומור. הוא לא מלא בסצנות דרמטיות גדולות, אבל כן מלא ברגעים קטנים ופשוט מקסימים, שקרואלי משכיל לביים בחוכמה רבה.
את הגיבורים כאמור מגלמים גארפילד ופיו, שני כוכבי קולנוע ענקיים וגם שחקנים מצוינים, שמספקים כאן תצוגות משחק משובחות. הכימיה ביניהם כל כך מחשמלת, עד שקשה להאמין שהם לא באמת מאוהבים. גם בעבודה על הדמות שניהם עושים עבודה נפלאה, במיוחד בכל מה שקשור להתמודדות האישית עם המצב. כך או כך, הזוגיות של השניים בסרט הזה היא מהכנות והמרגשות שראינו על המסך זה זמן רב. גם בכל מה שקשור להתמודדות עם המחלה הסרט עושה עבודה מצוינת, כולל עיסוק בדילמה האכזרית של האם לחזור לטיפול שאולי יציל חיים, אבל גם יכול להוביל את אלמוט לחודשים אחרונים קשים, או שעליה לסרב לטיפול, לוותר על הסיכוי להינצל - אך לחיות באופן מלא את החודשים האחרונים לחייה.
העלילה פחות משכנעת היכן שהעלילה מתמקדת בעבודתה של אלמוט כשפית, ויש לא מעט חלקים כאלה בסרט. לא רק בגלל שסצנות הבישול לא מרשימות במיוחד במבחינה ויזואלית וניכר כי לא באמת הייתה השקעה והתעמקות בנושא, אלא גם כי הבחירות שאלמוט עושה ברובד הזה פשוט לא מנומקות מספיק ולכן לא משכנעות. בעיה נוספת של "הזמן שלנו" היא המבנה שלו. פריסת העלילה על כמה צירי זמן לא ממש עובדת כאן, כשיש פער גדול באיכות הסיפור בחלקים השונים, כשלא מעט סצנות מרגישות חסרות פואנטה. גם חלקו האחרון של הסרט, שאמור להיות הדרמטי והמעניין ביותר, מרגיש טיפה מאולץ.
הבעיות האלו גורעות מעט מהסרט, שגם אם אינו מגובש מספיק ורחוק מלהיות מושלם - הוא לוחץ בנקודות הנכונות וטוב בהרבה מרוב הסרטים הרומנטיים שזכו להצלחה בשנים האחרונות.