אמנם לא בדקתי אחד אחד, אבל אני די משוכנעת שאין אדם שצפה ב"מכושפת" ולא התאהב בו. הנתונים מדברים בעד עצמם - הסרט מ-2007 הפך להצלחה מסחררת בקופות עם רווחים של 340 מיליון דולר ברחבי העולם, והוא גם היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר ולשני פרסי גלובוס הזהב. "מכושפת" עשה את כל מה שאנחנו מצפים מסרט מסוגו, ויותר מזה: ראשית, הוא היה סרט חכם - עם עלילה מתוזמרת היטב שאי אפשר שלא להתמסר אליה, וכמובן מחוות לכמה וכמה מסרטי דיסני האייקוניים ביותר. שנית, הוא הציג הופעות משחק משכנעות וכובשות של הכוכבים הראשיים, החל מאיימי אדמס ופטריק דמפסי ועד לאידינה מנזל וג'יימס מרסדן. "מכושפת" ידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות, והוא עשה הכל נכון: הוא דיבר לילדים ולמבוגרים כאחד, הוא מצא את האיזון המושלם בין מציאות לבין פנטזיה, הוא היה על זמני. את האיכות הכי בולטת של "מכושפת" אפשר לסכם במילה אחת: קסם, שבזכותו היה סביב הסרט כזה קונצנזוס.
סרט המשך ל"מכושפת" נמצא בתכנון כבר מעל לעשור: הדיווח הראשוני על קיומו עלה במגזין וראייטי ב-2010, שלוש שנים אחרי עלייתו של הסרט המקורי למסך. בחלוף השנים, הסיקוול עבר לא מעט גלגולים ועוכב פעם אחר פעם; הוא בכלל אמור היה להתחיל להצטלם ב-2017, אבל התסריט לא היה מוכן בשלב הזה, וגם כשזמן עבר והשנה הייתה 2019 , דיסני עוד לא נתנה אור ירוק - שכן הכותבים עדיין ניסו לפצח את התסריט. בסופו של דבר, הצילומים החלו במאי 2021, מינוס סוזן סרנדון ופלוס כמה תוספות חדשות לקאסט: מיה רודולף, איווט ניקול בראון, ג'יימי מייס וגבריאלה בלדצ'ינו. אדמס, דמפסי, מנזל ומרסדן חזרו לדמויותיהם מהמקור.
מאוד הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בחדר הכותבים של "מכושפת 2", אבל מה לעשות, אני לא יודעת מה התרחש שם. מה שכן, אני מניחה שלא סתם כתיבת התסריט התעכבה כל כך, מהסיבה המתבקשת - וודאי קשה היה לנסות ולהתעלות מעל הסרט המקורי. ובכן, אחרי צפייה בסרט ההמשך, אפשר לומר שהניסיון אכן לא הצליח. נכון, אף אחד לא באמת ציפה לסיקוול שישחזר את ההצלחה, אבל זה לא רק ש"מכושפת 2" איננו טוב כמו המקור - אלא שהוא פשוט סרט גרוע מאוד, בכל קנה מידה.
"מכושפת" המקורי, אם לסכם בקצרה, עקב אחר סיפור אהבתם של ג'יזל (אדמס) ורוברט (דמפסי) - היא כמעט-נסיכה מממלכת אנדלייז'ה הקסומה שמוצאת את עצמה חסרת אונים בניו יורק, העיר האכזרית והמנוכרת, בעודה מחפשת אחר אהוב ליבה הנסיך אדוארד; הוא אדם ריאלי, עורך דין ואב לילדה מורגן, שנחלץ לעזרתה של האישה המשונה שפגש ומתאהב בה בעל כורחו - ולמרות שהוא בזוגיות ארוכה עם ננסי. בסיום הסרט, ג'יזל ורוברט חולקים נשיקת אמת, אדוארד וננסי מתנחמים זה בזרועות זו, ואנחנו מקבלים את הסוף המתבקש – "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".
"מכושפת 2", באנגלית "Disenchanted", קורא תיגר על התפיסה הזו. בתחילת הסרט, שזמין לצפייה בדיסני+, המספר מבהיר שהחיים לא נגמרים ברגע בו האהבה מתממשת לראשונה ועושה לנו תקציר של עשר השנים האחרונות שעברו על הגיבורים: רוברט וג'יזל אמנם נשארו ביחד, ואף הביאו לעולם בת משותפת, אבל חיי העיר התישו אותם – והם קיבלו החלטה לעבור לפרברים, לעיירה ששמה מונרוויל, המקום בו חייהם בתקווה יראו כמו סיפור אגדה.
מעבר הדירה, שהוא גם הנקודה בה הסרט מתחיל, מאתגר את כל בני התא המשפחתי: ג'יזל מתקשה להתחבב על מורגן – שהייתה בת 6 בסרט המקור, ועכשיו היא כבר נערה מתבגרת שמתנהגת כמו אחת כזו. היא עצמה מתוסכלת מהאמא הפדחנית שלה, שלא מבינה אותה, ואפילו מתעקשת לקרוא לה "אמא חורגת" (לרוברט, אגב, אין ממש קו עלילה משל עצמו בסרט הזה, אבל בזה עוד נדון בהמשך). מפה לשם, וכדי לתקן את היחסים השבורים עם בתה המאומצת, ג'יזל משתמשת במטה משאלות מאנדלייז'ה – מתנתם של ננסי ואדוארד – ומבקשת מציאות שהיא סיפור אגדה. מה שהיא לא יודעת זה שהבקשה הזו תמיט עליה קללה איומה ותשבש את החיים עד ללא היכר.
משתי סיבות לא אכנס לפרטי עלילת הסרט מכאן והלאה: הסיבה הראשונה היא רצוני להימנע מהספוילרים, והסיבה השנייה – והמהותית יותר – היא שפשוט אי אפשר, והאמת שגם אין טעם. מהרגע בו מוטל הכשף, הופך "מכושפת 2" מסרט מעפן לסרט כאוטי, עמוס ומפוזר. בסיפור שהוא מספר אין שמץ של היגיון פנימי (בשונה מהמקור, שהיה מופת של היגיון פנימי), ובשלב מסוים כבר קשה להבין על מה הסרט: לא כי הוא מורכב, אלא כי הוא בליל לא מגובש של רעיונות פושרים או לא גמורים והרבה מאוד (שלא לומר יותר מדי) אפקטים מיוחדים: והם לא מסיחים את הדעת מהתסריט של "מכושפת 2", אלא רק מדגישים כמה מבולגן הוא באמת.
גם השימוש של הסרט בשחקנים שלו מוזר מאוד. בעוד הסרט המקורי עסק בג'יזל וברוברט במידה כמעט שווה, בסרט ההמשך ג'יזל היא הכוכבת המובהקת - ורוברט הוא דמות משנית. ההתעסקות היתרה בדמותה של ג'יזל והניסיון להמציא אותה מחדש הרסו את הדמות שכל כך אהבנו, ומצד שני, לרוברט כמעט ואין השפעה על התקדמות העלילה. התסביך היחיד שהוא חווה בסרט הוא הקושי לנסוע מהפרברים למקום עבודתו שבניו יורק (והאמת היא שדמפסי בעצמו נראה עייף וחסר חשק לפרויקט הזה, שמי יודע למה הוא הסכים לקחת בו חלק). אגב, אם כבר מדברים על מעט זמן מסך, ראוי לתהות איפה לעזאזל מרסדן, ולמה בראון ומייס - שחקניות עם שם - צריכות להתבזבז בתפקידים חסרי חשיבות שמסתכמים בשתי שורות גג לכל אחת. את רודולף, שמגלמת את הנבלית החדשה במקומה של סרנדון, תמיד כיף לראות על המסך – אבל גם היא לא מצילה את האסון הזה שהוא "מכושפת 2".
הבעיה הכי גדולה ב"מכושפת 2" היא שפשוט אין כל קשר בינו לבין הסרט המקורי. אמנם ג'יזל המבוגרת לובשת בשלב מסוים שמלה שמזכירה את השמלה שהכינה ג'יזל הצעירה מהווילונות בביתו של רוברט, אבל בערך כאן מסתכם החיבור בין שני הסרטים. אפשר היה לצפות שסרט ההמשך יישען על האסתטיקה, על המבנה הסיפורי או על עמודי התווך הערכיים שהפכו את "מכושפת" למה שהוא (שהוזכרו בפסקה הראשונה בביקורת), אבל כל אלה נזרקו לפח, והתוצאה היא סרט עצלני ומגושם שחסר את הקסם וההרמוניה שכל כך אפיינו את המקור. הדוגמה המרכזית לכך היא העובדה שהסרט לא מתייחס כמעט בכלל לסיפור אהבתם של הגיבורים, ולמעשה בקושי יש להם סצנות משותפות.
אני יוצאת בבקשה לכל אוהבי "מכושפת": בבקשה מכם, הימנעו מ"מכושפת 2". אין שום סיבה טובה לצפות בו, ובעצם, אין סיבה לקיומו מלכתחילה: מוטב היה לסיים את הסיפור ב"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".