סידני סוויני היא כבר מזמן לא רק ה"בלונדינית ההיא מ'אופוריה'". אחרי "רק לא אתה", שחצה יבשות וקהלים, "מאדאם ווב" הכושל בן כושל, הופעה מוצלחת למדי כמנחה אורחת ב"סאטרדיי נייט לייב" שכללה הומור עצמי משוכלל וריאיון כאן ב-mako – ברור כשמש בשמי הוליווד שסוויני היא תופעה תרבותית מרעננת ותוססת שלא מתכוונת לזוז לשום מקום.
תאהבו אותה או לא, בשנים הקרובות סוויני הולכת להשתלט לכם על המסכים הגדולים והקטנים גם יחד. אחרי השתתפות בסדרת טלוויזיה, קומדיה רומנטית וסרט קומיקס, היא מסמנת וי נוסף בצ'ק ליסט בדרכה לפסגה ההוליוודית. הפעם היא עושה זאת בז'אנר האימה, עם הסרט "טהורה", סרט אימה שעלה לאקרנים בישראל בסוף השבוע, אותו סוויני אף הפיקה.
סוויני מגלמת את ססיליה, נזירה צעירה עם טראומת עבר קשה ותחושת שליחות אלוהית, שמגיעה למנזר משונה ולא סטנדרטי באיטליה. לאחר לילה מסויט ומלא בהזיות, ססיליה מתעוררת ומגלה שהיא בהריון. מכיוון שססיליה היא בתולה, ההיריון שלה נתפס בקרב הנזירות והאב טדסקי (אלברו מורטה) כנס גלוי מהשמיים והיא מוכתרת בעל כורחה כקדושה ואימו של ישו גרסה 2.0. רק מאוחר יותר היא תבין שאין כאן לא נס ולא נס קפה, והיא רק חלק קטן מתוכנית שטנית וחולנית.
כמו בכל סרט שני בערך בז'אנר, גם "טהורה" מנסה לחפור ולנבור בנבכי הפסיכולוגיה והפינות האפלות של דת, משיחיות ונבואה. שוב פעם נזירות ושוב פעם כמרים קתולים מקריפים, ג'אמפ סקרז (קפיצות בהלה למתקדמים) לכל דורש, דמויות לוחשות והזויות, כומר שטני בעל מניעים מפלצתיים ונזירה בתולית וחסודה שכל המזל הזה שפר עליה ועכשיו היא צריכה להתמודד איתם. יש פה אלמנטים שמזכירים את סרטי "הנזירה" הבינוניים, שהיו הכל חוץ מסרט אימה. בניגוד לסרטים ההם, "טהורה" עושה משהו שרבים כמוהו לא מצליחים לאחרונה; יש בו מספר רגעים שאשכרה מלחיצים, מפחידים ולחלקכם גם עשויים להיות מטרגרים, אז ראו הוזהרתם. גם אם אלו רק הטריקים הכי זולים ומוכרים בספר - בימינו זה לא מובן מאליו.
למרות כל הפרטים הלעוסים וחוקי הז'אנר הבלתי כתובים שחוזרים על עצמם כמו תקליט שרוט, "טהורה" מתגלה כסרט אימה אפקטיבי יחסית שעושה עבודתו נאמנה בגבולות הז'אנר שהוא משתייך אליו. אולי לא מדובר בקולנוע איכותי, טוב או אפילו סביר, אבל זה אחלה גילטי פלז'ר לשעות הקטנות של הלילה, במיוחד עכשיו כשעונת המלפפונים דלת ההיצע הקולנועי נמצאת בשיא פריחתה.
סידני סוויני אולי לא מושלמת כאן ולא עושה תפקיד שייכנס לפנתיאון עם טקסטים מושקעים ומושחזים, אבל היא חושפת כאן ניצוץ של כישרון בהופעה סבירה לסרט כזה. היא בולטת מעל כל שאר השחקנים והשחקניות האנונימיות ומעל מורטה, שידע ימים יפים יותר בתור הפרופסור הממושקף והגאון מהלהיט הנטפליקסי "בית הנייר".
אחת הבעיות של "טהורה", חוץ מהעובדה שהעלילה שלו צפויה והתסריט שלו לא מפתיע, היא שהוא לוקח את עצמו לעיתים ברצינות יתרה, והתגובות של הקהל באולם היו בהתאם. בסופו של הסרט, ובסצנה חזקה, משמעותית וטראומתית במיוחד עבור הגיבורה הראשית, הקהל פשוט צחקק לקול צרחותיה המוגזמות – וזו ממש לא הייתה מטרת הסצנה.
למרות הופעה סבירה עד טובה של סידני סוויני, "טהורה" הוא סרט לא אחיד ברמתו, לא תמיד מוקפד ולכן גם לא ניתן להגדיר אותו כקולנוע טוב. מנגד, לחובבי סרטי "אימה במנזר מסתורי באירופה" הוא עשוי להיות מנה שאומנם קצת חוזרת על עצמה, אבל גם משביעת רצון וצימאון עם עשרות ליטרים של דם מזויף ומראות מחרידים.