קומדיות אקשן, גם הטובות ביותר שבהן (שאוט-אאוט ל"חברה האחרים" עם וויל פארל ומארק וולברג), הן אף פעם לא יצירות קולנועיות משמעותיות או כאלה שמספקות ערך משמעותי יותר מבידור שטחי. ובכל זאת, בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת היינו כולנו באובססיה לדבר. ארנולד שוורצנגר, ג'קי צ'אן, וויל סמית' וברוס וויליס הוציאו קומדיית אקשן לפחות פעם בשנה, ואלה שזורות היטב בזיכרונות של מי מאיתנו שהיו ילדים או מבוגרים צעירים באותה התקופה. 

בשירות הסטרימינג בנו על תחושת הנוסטלגיה הזאת בדיוק והחזירו למסך את אחד הגיבורים הגדולים של התקופה - אקסל פולי, הידוע גם כשוטר מבוורלי הילס, בגילומו של אדי מרפי. ממרחק השנים זה אולי נשמע פחות מרגש על הנייר, אבל כבר בטריילר, ברגע שמתחילה להתנגן מוזיקת הרקע המטופשת שנשמעת כאילו מישהו לחץ על כפתור המוזיקה האוטומטית של אורגנית קסיו, היה ברור שלילדי שנות השמונים אין סיכוי לעמוד מולה.

עלילת "השוטר מבוורלי הילס: אקסל פולי", שעלה השבוע בנטפליקס, מסתמכת גם היא על הנוסטלגיה הממכרת, עם פרצופים מוכרים משלושת הסרטים הראשונים ואינספור רפרנסים לסצנות אייקוניות, בעיקר מהסרט הראשון שהיה המצליח והאהוב ביותר. פולי הוא עדיין שוטר בדטרויט, ועדיין לא אוהב לשחק על פי הכללים.

הוא מקבל טלפון מחברו הוותיק בילי רוזווד (ג'אדג ריינהולד), שותפו לשעבר במשטרת בוורלי הילס שהפך לחוקר פרטי, ועולה מיד על מטוס. הסיבה? הפעם הבת שלו מעורבת במקרה הרצח שעומד במרכז העלילה. ג'יין (טיילור פייג', "זולה") היא עורכת דין מבריקה וחזקה שלא לוקחת בולשיט מאף אחד, ובמיוחד לא מאביה, שאיתו היא בקושי נמצאת בקשר. היא מייצגת סוחר סמים צעיר וזוטר שמואשם ברצח שוטר, אבל מתעקש שאין לו שום קשר לדבר, ומקבלת איומים על חייה להפסיק לייצג איתו - מה ששולח את אביה ישירות לשדה התעופה.

בבוורלי הילס הוא פוגש, כאמור, פרצופים מוכרים, לצד כמה חדשים - בובי אבוט (ג'וזף גורדון-לוויט, המתוק באדם), השוטר שחוקר את המקרה וגם האקס של ג'יין ואת קפטן גראנט (קווין בייקון), בכיר במשטרה שמיד מעורר את חשדותיו של אקסל בגלל שהוא עונד כמה אקססוריז שאין שום סיכוי שאפשר לרכוש עם משכורת משטרתית.

עלילת האקשן עצמה רחוקה מלהיות מקורית או מרגשת, וחבל שלא הושקע בה קצת יותר דמיון, אבל השחקנים מפצים על החוסר הזה. מרפי מזכיר למה הוא היה כוכב כל כך אהוב - הוא פשוט שחקן טבעי, שכל מה שצריך לעשות הוא לכוון אליו מצלמה ולצעוק אקשן, והוא כבר יחזיק את הקהל שבוי, אפילו במקרים שהתסריט לא עושה את העבודה.

ביחד עם שותפים חמודים כמו ריינהולד, גורדון-לוויט ופול רייזר שחוזר גם הוא לדמות מסרטי המקור וכמה רגעים מעט יותר מושקעים רגשית כשאקסל וג'יין מנסים להתקרב ולהתגבר על שנים של טינה, התוצאה היא סרט סביר בהחלט, אם כי לא זכיר. אבל כמו שכבר אמרנו - הציפיות בין כה וכה נמוכות, ואנחנו כאן בעיקר בשביל הנוסטלגיה.