באחוזה מפוארת ומבודדת, אי שם בנוף המוריק של החוף המערבי בארצות הברית, עוזרת בית נכנסת לעליית הגג ומגלה בה את גופתו משוספת הגרון של סב המשפחה. הסב הנ"ל, הארלן ת'רומבי (כריסטופר פלאמר), הוא כמובן ראש שבט לבן ושבע, מו"ל וסופר מצליח של ספרי מתח, שילדיו הם בעצמם נשים וגברים מכובדים ומצליחים בתחומיהם, ולכל אחד מהם היה מה להרוויח ממותו של הפטריארך, אבל גם לא מעט להפסיד. ישנה גם כלה/אלמנה יהירה שלא ששה לוותר על ההון המשפחתי, שני נכדים שמעולם לא ידעו מחסור, סבתא קשישה שמטולטלת ממקום למקום כמו רהיט ובן נוסף, כבשה שחורה רעת מזג, שעזב את סעודתו האחרונה של הסב - שנערכה, אלא מה, בערב מותו - בסערת רוחות.
ברוכים הבאים ל"רצח כתוב היטב", דרמה קומית שמביאה את ז'אנר ה-Whodunit, הסיפור הבלשי הקלאסי על פשע ושורת החשודים שאולי ואולי לא ביצעה אותו, למאה ה-21. ה"מיעשהזאת" הוא מונח ספרותי וקולנועי שאין לו ממש מקבילה טובה בעברית, אבל ברור מאוד מה הוא מתאר: התבצע פשע נוראי, ישנה קבוצת חשודים שמקיימים ביניהם קשרים גלויים וסודיים ומישהו מהם עשה את זה, ולאורך הצפייה/קריאה נשתלים רמזים שונים לזהות העבריין. ו"רצח כתוב היטב" מתענגת על כל אחד ממאפייני הז'אנר. לא רק שבני משפחת ת'רומבי הם חבורה אמידה, משכילה ואליטיסטית, הם גם מדברים ומתנהגים בדיוק כמו שמצופה מדמויות במותחן. לעזאזל, יש להם אפילו כלבי שמירה באותה אחוזה מפוארת בה הם ספונים עד שיתברר מי מהם הרג את אב המשפחה.
אבל אל חשש, את המשפטים מלאי הפאתוס והמבטים המחשידים שאופייניים לספרי אגתה כריסטי הם מתבלים גם ברפרנסים עדכניים, בקללות ובהכרה חוזרת ונשנית בכך שהם תקועים בתוך תעלומת רצח מהסוג הכי שחוק. כי "רצח כתוב היטב" היא, ואלוהים שיסלח לי על הביטוי, מכתב אהבה לז'אנר אבל גם סטירה ארסית אך נעימה בפרצופו. על פענוח תעלומת רצח ת'רומבי אמונים הבלש אליוט, שהגיע מהעיר הגדולה כדי לגלגל עיניים מול חייהם המפונקים והתככים הזעירים ומשתוקק לסיים את החקירה המוגזמת הזו, והחוקר הפרטי חלק הלשון בנואה בלאנק, שנשכר על ידי גורם עלום כדי לסייע לחקירה ולהפוך את חייהם של בני המשפחה על פיהם. וישנה גם האחות מרתה (אנה דה-ארמס). כלומר Nurse. היא לא לגמרי שייכת לסיפור, אבל רק נקודת המבט החיצונית שלה על התככים והמזימות של בני המשפחה תוכל לסייע לבלש ולחוקר הפרטי לעשות את עבודתם. מרתה היא הדמות שממקדת את הסרט ומניעה אותו, ומעניקה לצופים פרספקטיבה יוצאת דופן בתעלומת רצח משום שהיא בו זמנית חשודה, חוקרת וגם לא מבינה מה העשירים המטורללים האלה רוצים מהחיים שלה.
ועכשיו לתכל'ס: סרטו של ריאן ג'ונסון ("בריק", "לופר") הוא יופי של יציאה. התסריט המפוכח של ג'ונסון הוא קונטרה יציבה וטובה למוזיקה הבומבסטית, הצילום העגמומי והבימוי מוקפד, והדיסוננס הזה שבין הכבוד והלעג לז'אנר הבלש עובד מעולה. זה לא אומר שהסרט חף מפגמים - יש לו מערכה שלישית סבוכה, כמעט סבוכה מדי, שמאריכה אותו שלא לצורך, והטוויסטים שבו מהנים מאוד תחילה, אבל מבלבלים ומכבידים לקראת הסוף. אבל עד הסוף הזה, אוי, כמה שכיף בו.
מכירים את ראיונות היח"צ האלה, שניכר מהם כמה הכוכבים נהנו לצלם את הסרט? אז ככה בדיוק. נראה כאילו הקאסט של "רצח כתוב היטב" נהנה לצלם אותו בצורה יוצאת דופן, וכל שחקניו עושים בו עבודה משובחת. ג'יימי לי קרטיס נהדרת, לקית' סטיינפלד הוא מגדלור של שפיות בתפקיד הבלש, טוני קולט היא אוצר, מייקל שאנון הוא לוזר מעולה, כריס אוונס הוא פאקבוי כריזמטי ודון ג'ונסון הוא חלאה מופלאה. אבל מעל כולם מתנשא דניאל קרייג, שבאמת, אדוני, איפה היית עד עכשיו? למה טרחנו עם קרייג ככוכב אקשן כש"רצח כתוב היטב" מוכיח שהוא קומיקאי מוכשר להפליא, שהופך את בנואה בלאנק לאחת הדמויות הכי טובות שנצפו השנה על המסך? המבטא המופרע הזה כשלעצמו הוא נימוק לאוסקר על תפקיד משנה.
ההברקות הקומיות האלה מדגישות חיסרון נוסף של הסרט כי כש"רצח כתוב היטב" מנסה לחמוק מהקומי ולנהל דיון רגשי רציני, הוא מקרטע. ג'ונסון הזריק לסרטו לא מעט ביקורת חברתית מעמדית, בעיקר בדינמיקה שבין מרתה לבני משפחת ת'רומבי, אשר נעים על הרצף בין אשמה לבנה ופריווילגית ("אני רציתי שתבואי ללוויה, אבל הייתי במיעוט" הוא משפט שנאמר לה יותר מפעם אחת) לשמרנות אלימה גלויה. העובדה שמרתה היא לטינית ובת למהגרת לא חוקית מטופלת בסרט כמה פעמים ובכמה אופנים, אבל באיכות משתנה. גם מרתה עצמה, שמשמשת לצופה דלת כניסה שפויה יחסית לעולם של הת'רומבים, היא דמות טובה וסוחפת יותר כשהיא פעילה, סרקסטית ומודעת למעשיה. כשהסרט מתאר אותה כקורבן או כקדושה זה נראה מלאכותי ודי מיותר.
אבל באמת שכל אלה תלונות זניחות. תרשו לי לחזור לפרט ששתלתי מוקדם יותר בביקורת ולהתייחס למילה "יציאה" כי באמת שאין טובה ממנה לתיאור הסרט. הוא גם אחלה יציאה - מותח, קצבי ברובו ולא צפוי - וגם סרט שיהפוך עם השיווק הנכון ליציאה מושלמת בערב משום שהוא מתאים כמעט לכל צופה. אחרי תקופה שחונה למדי בבתי הקולנוע, איזה כיף שהוא הגיע.