אם יש משהו שהאמריקאים אוהבים יותר ממתנות ועצי אשוח מקושטים בחג המולד - אלו סרטי חג מולד, רצוי כאלה שעמוסים באקשן טוב ומפוצץ. "מת לחיות" הוא הדוגמה האולטימטיבית לסרט ששרטט את קווי המתאר של תת הז'אנר הזה, ובמהלך השנים נעשו אינספור ניסיונות לחקות את הלהיט מ-1988 בכיכובו של ברוס וויליס, אבל אף אחד מהם לא השאיר חותם כמו ג'ון מקליין בקומות הגבוהות של נקטומי פלאזה. הסרט "בידוק" ("Carry-On"), שעלה בסוף השבוע לנטפליקס, מצטרף לשורה ארוכה של סרטים שמשתמשים בנוסחה המנצחת של אדם רגיל שהופך לגיבור בעל כורחו בניסיון למנוע אירוע טרור. וכמו ברוב התוצרים של שירות הסטרימינג, מדובר בסרט נטפליקסי טיפוסי שמבטיח המון ומקיים מעט.

עלילת "בידוק" מתמקדת באית'ן קופאק (טארון אג'רטון), בחור צעיר שעובד כאיש ביטחון בנמל התעופה בלוס אנג'לס. בערב חג המולד, ואחרי שיחת "חיינו לאן" עם חברתו ההריונית נורה, אית'ן מקבל החלטה לקחת את עצמו בידיים ומקבל הזדמנות פז להעביר משמרת בעמדת שיקוף המזוודות בשדה. רק שהוא בחר ביום הלא הנכון: בזמן המשמרת אדם מסתורי וחסר שם (ג'ייסון בייטמן) יוצר איתו קשר ומודיע לו שמזוודה עם תכולה מסתורית וקטלנית עתידה לעבור במסוע שלו. כל מה שהוא צריך לעשות הוא פשוט להתעלם, אחרת חברתו תמות. מרגע זה השניים פוצחים במשחק של חתול ועכבר, בזמן שאית'ן מנסה לאתר את הטרוריסט בפוטנציה ולעצור אותו.

"בידוק" הוא סרט נטפליקס מהספרים, כזה שפועל על פי כל מתכון אלגוריתמי מוכר של ענקית הסטרימינג ועטוף בקלישאות ז'אנריות. אבל לפני כן ראוי לדבר על האורך המוגזם שלו - שעתיים שלמות שבהן לא קורה הרבה, במיוחד בשעה הראשונה שלו, שעמוסה בדיבורים ופלברות בלתי פוסקות מפיו של בייטמן. השחקן עם הפנים החמודות בתבל המוכר משלל סרטי סחבקים וקומדיות רומנטיות, עושה מהלך סטייל יו גרנט ב"פחד אלוהים" ומגלם נבל קריפי ורציני. אבל הוא לא מרגיש כמו איום אמיתי, ומתיש את גיבור הסרט עם מילים ארוכות ואיומי סרק שחוזרים על עצמם. בקיצור, קלישאה. מנגד, אג'רטון מנסה להיות קונטרה משמעותית ובעלת משקל, אבל חסר כריזמה משכנעת ועם כל הגנריות של הנבל המלרלר, הוא מתעלה על הגיבור ונשאר הדמות המעניינת היחידה עד סוף הסרט.

אחרי שעה של ברברת ואקספוזיציה ארוכה כמו טיסה מחוף לחוף, "בידוק" מתחיל לחמם מנועים ולהתכונן להמראה. אבל גם את זה הוא עושה לאט, ובמקום לפתוח מצערת ולהרים מדפים, נדמה שהוא עדיין מחכה לאישור ממגדל הפיקוח כדי לזוז ולתפוס גובה. וככה זה נמשך עם סצנות שהיו יכולות להיות ממש טובות וסוחפות, אבל מותירות תחושה של כמעט ולא של בול פגיעה במטרה. 

משימת הבימוי הופקדה בידיו של ז'אומה קולייט-סרה, במאי שבאמתחתו סרטים סבירים מינוס כמו "היתומה", "בלאק אדם" ו"זהות לא ידועה". וכך גם "בידוק" - סרט סביר שמעביר חוויית חג מולד שהיא לא יותר מבסדר, בטח לא כזו שמביאה את הצופה לכדי סיפוק מקצת אקשן חביב ותפאורה מושלגת. כי האקשן כאן מגיע בטיפות טיפות ובקמצנות, ודקות רבות מדי נשענות על הטקסטים שכתב טי. ג'יי. פיקסמן, אדם שעבודתו הבולטת ביותר היא התסריט של "ראצ'ט וקלאנק", המבוסס על משחק הווידאו המפורסם.

דצמבר הוא שעתם היפה של סרטי חג המולד, תת-ז'אנר שכבר מזמן קיבל חיים נפרדים משלו. וקצת יותר משבוע לפני שסנטה קלאוס מגיע העירה, נטפליקס מנחיתה מתנה מסוג אחר, כזו שהיה ראוי לעטוף בעטיפה מעט יותר חגיגית וצבעונית שעושה חשק לקרוע אותה. אבל "בידוק" מספק רק חצי מהסחורה: יש לו רגעים טובים אך ספורים, ובגלל תסריט חלש ובימוי סביר, הוא מרגיש כמו טיסה שנתקעה בשדה תעופה מושלג. הנוסעים מצדם יצטרכו לחכות לטיסה הבאה, או אם תרצו לסרט הבא, שבתקווה יספק בידור חג מולד-י ראוי יותר.