"רשומון", סרטו פורץ הדרך של הבמאי היפני האגדי אקירה קורוסאווה, הביא לקולנוע מבנה ייחודי - הצגת אותו סיפור ממספר נקודות מבט שונות. המבנה עלילתי הזה שוחזר מאז לא פעם, אך מעטות היצירות, דוגמת "ספרות זולה" ו"ג'קי בראון" של טרנטינו או "נעלמת" של דיוויד פינצ'ר, שעשו את זה כמו שצריך.
השבוע עולה לאקרנים "תמימות" ("Monster"), סרטו של הבמאי היפני המוערך הירוקאזו קורה-אדה ("המשפחה שלי", "אחרי הסערה") - שקטף את פרס התסריט בפסטיבל קאן 2023 ובנוי גם הוא כרשומון. העלילה עוקבת אחרי סאורי (סאקורה אנדו), אם חד-הורית, המוטרדת מהתנהגות המוזרה של בנה בן ה-11 - מיניאטו (סויה קורוקאווה). שיחה עם הבן מובילה אותה להבנה שמורה חדש בבית הספר מתנכל לכאורה לבן. מכאן, אנחנו רואים למעשה את אותו סיפור משלוש נקודות מבט שונות: של האם, של המורה ושל הילד.
השימוש במבנה הרשומון יכול היה בקלות להפוך לגימיק, אבל קורה-אדה משתמש בו באופן מופתי וייחודי מאוד. היכולת של הבמאי להשאיר את הצופה מרותק ומעורב רגשית בעלילה, גם בלי המון רגעים דרמטיים לכאורה, היא לא פחות ממדהימה - כמו גם היכולת שלו להוסיף לתסריט עוד ועוד רבדים של רגש, וכן לגרום לנו (על ידי הצגת הדברים מנקודות שונות) להבין שהדברים אינם כפי שנראו תחילה.
מבחינת הנושאים שבהם הוא עוסק, "תמימות" הוא סרט לא קל לצפייה. העיסוק בדינימיקה המשפחתית שהפך לכל כך מזוהה עם הבמאי נמצא כאן (בדגש על משפחה לא מתפקדת) ומטופל בצורה מצוינת, אבל גם התמקדות במצבים נפשיים מורכבים מאוד אצל ילדים וטיפול בנושאים כמו הומופוביה, בדידות והשפעת הרשתות החברתיות - בכולם קורה-אדה נוגע בצורה רגישה, עדינה, ייחודית ומרתקת.
את התסריט הבאמת מופלא שכתב יוג'י סאקאמואו (ולגמרי מצדיק זכייה בפרס התסריט בקאן) מלווה קורה-אדה כהרגלו בקודש בבימוי נפלא, ודווקא ברמת הפסקול נרשמה אכזבה קלה. הוא אומנם עובד ברמה מסוימת, אבל לא עומד ברמתו עם שאר המרכיבים הטכניים של הסרט. ראוי לציין את תצוגות המשחק הנפלאות של קורקוואה, שעושה עבודה מפעימה בתפקיד המורכב מאוד של מיניאטו ולא פחות את זו של הינאטה חיראג'י - שמגלם את חברו לכיתה של מינאטו וגונב את ההצגה.
חלקו האחרון והעוצמתי של "תמימות" שופך אור על לא מעט שאלות ומאיר את הסרט באור אחר, אבל גם כולל סיום שמשאיר לא מעט מקום לפרשנות של הצופה לדברים - מה שהופך אותו למעניין אפילו יותר. בפן הקצת פחות חיובי, הסרט לעיתים נמרח מעט והוא יכול היה ליהנות מעריכה קצת יותר מהודקת.
"תמימות" הוא תוספת נהדרת וראויה לפילומגרפיה המפעימה של קורה-אדה, שמוכיח כאן שוב שלא רק שמדובר באחד הקולנוענים הכי מעניינים שפועלים היום - אלא גם באחד הייחודיים שבהם. כאמור לא מדובר בסרט קל, לא לעיכול ולא לפרשנות, אבל כן בחוויה קולנועית יוצאת דופן.