"שקרים קטנים" ("You Hurt My Feelings") הוא סרט על צרות של אנשים לבנים ואמידים מניו יורק. זה עקרונית אמור לשים אותו לצד יצירות כמו "אחת שיודעת" ו"יורשים", אבל הוא לא מלודרמטי, היסטרי, או מסועף כמוהם - אלא סיפור קטן ומתוק על אנשים חביבים בלי בעיות אמיתיות בחיים. ובכאלה מתמחה הבמאית והתסריטאית ניקול הולופסנר: יוצרת עם ותק של כמה עשורים שכמעט תמיד פעלה בשוליים הנוחים לעיכול של הוליווד.
סרטיה של הולופסנר כבמאית אף פעם לא תוקצבו במאות מיליוני דולרים, אבל היא מעולם לא נמנעה מהמיינסטרים ומכוכביו - היא הביאה את מליסה מקארתי למועמדות לאוסקר על "האם אי פעם תסלחי לי?", הורידה את ג'ניפר אניסטון לעם ב"חברות עם כסף" ונתנה לג'יימס גנדולפיני את התפקיד החמוד ביותר שלו ב"דיברנו מספיק". לרוב (למרות שפה ושם היא חרגה מהשטאנץ) אלו סיפורים קטנים על אירועים לא חשובים שקורים לאנשי המעמד הבינוני+ המתוחכמים ביותר. "שקרים קטנים" הוא עוד אחד מהסרטים ההם, וככזה, הוא ממש אחלה.
זהו סיפורה של בת' (ג'וליה לואי-דרייפוס), סופרת מצליחה-בקושי שלא כתבה רב-מכר כבר כמה שנים, ומתקשה למצוא הוצאה שתקנה את הספר החדש שלה. בת' לא מבינה למה: הרי בעלה אומר לה בכל הזדמנות שמדובר בספר נפלא. בעלה, דון (טוביאס מנזיס, פיליפ מ"הכתר"), הוא פסיכולוג עם קליינטים שלא כל כך סובלים אותו, ולשניים יש בן צעיר שעדיין לא החליט מה יעשה כשיהיה גדול. ויום אחד, במסגרת בילוי אגבי בעיר עם אחותה (מיקיילה ווטקינס, "טרנספרנט"), בת' נתקלת בדון ומחליטה לעשות לו "בו" מאחורי הגב. אבל לפני שהיא מספיקה, בת' שומעת אותו מודה בקול רם ואומר במפורש שלמעשה, הוא ממש לא סובל את הספר החדש שלה. בעקבות הגילוי הזה, היא מאבדת אחיזה: אם הוא משקר לה לגבי דעתו על הכתיבה שלה, יכול להיות שיש עוד שקרים, קטנים כגדולים, שהיא פשוט לא חשפה עדיין?
"שקרים קטנים" הוא, כאמור, סרט מאוד מינורי. הגילוי הנורא של בת' לא נורא במיוחד, אבל היא בכל זאת מתערערת ממנו, ו"שקרים קטנים" סרט טוב מספיק כדי שבאיזשהו שלב נבין גם את ההתערערות הזאת, קטנה ולא-משמעותית ככל שתהיה. זה נובע בראש ובראשונה מהמיומנות של הולופסנר לכתוב דרמות קומיות כאלה: סיפור נימוסין-והליכות מהסוג שוודי אלן עשה ממנו קריירה, ובו כל דמות מאופיינת עד לניואנס הקטן ביותר. גם כשהן לא מצחיקות במיוחד, קל להבין את הדמויות שהולופסנר כותבת. ולמרות שהן חיות אלפי קילומטרים מאיתנו בעולם שלא קשור אלינו אפילו במיל - היא תסריטאית חדה מספיק כדי לגרום לנו להזדהות איתן.
אם לרגע תהינו מי המצטיין מבין צוות השחקנים של "סיינפלד", היום כבר אין מקום לספק: השאר נשארו ג'רי, ג'ורג' וקריימר, ולואי-דרייפוס כבר מזמן לא רק איליין. אחרי שסיימה עם הסדרה ההיא היא המשיכה לקריירה מפוארת ובה גילמה ב"ויפ" את סלינה מאייר, הפוליטיקאית הנכלולית ביותר בתולדות הטלוויזיה, וביססה את מעמדה כשחקנית-על. ברגעיה היפים ב"שקרים קטנים" ניתן לראות בלואי-דרייפוס את הניצוצות שעלו מאותם תפקידים כבירים; כשהספקות המנקרים בבת' גורמים לה להחליט לשים פס על העולם, הסרט נהיה רק יותר ויותר מבדר, וזה הכל בזכותה.
אם כבר, הבעיה היא שהסרט לא משתמש מספיק בכישרון העצום של לואי-דרייפוס. היא זאת שנושאת אותו על גבה, ועושה זאת בהצלחה, אבל מי שכבר זכה בליהוק של שחקנית בקליבר שלה ראוי שיכתוב לה תפקיד בשרי יותר מזה. ייתכן שהקסם של לואי-דרייפוס עובד טוב יותר במסך הקטן, ייתכן שבמסך הגדול היא מעדיפה לעבוד עם יוצרים שנותנים לה חומרים צנועים יותר. כך או כך, היא אמנם משדרגת את "שקרים קטנים" מספיק בשביל להפוך אותו לשווה צפייה, אבל מגיע לה יותר מזה.
על פני השטח, "שקרים קטנים" הוא בעיקר סרט על צרות של עשירים. ככל שהוא מתקדם, מתגלה שלא מדובר רק בסיפורם של פריבילגים בני 50 שיש להם הכל, אלא גם בסיפור על אותם שקרים שאנחנו נאלצים לספר לאנשים שאנחנו אוהבים כדי שימשיכו להרגיש אהובים מספיק. אבל מעל הכל, מרשימה בעיקר הנכונות של הולופסנר לעשות סרט על אנשים שמבינים שייתכן ואינם מספיק טובים בעבודה שלהם. זו לא רק בת' שמגלה שהספר החדש שלה כנראה די מעפן; זה גם בעלה ומטופליו, אחותה מעצבת הפנים ולקוחותיה, גיסה השחקן הכושל. זו הבנה כואבת ומאכזבת נורא, אבל יש בה משהו מאוד משחרר. וכשרואים חבורה של אנשים חביבים ומבוגרים שמבינים שגם זו צרה שאפשר לחיות איתה, קל לסיים את הסרט הזה ולהרגיש מוכנים לעוד יום עבודה. הוא לא צפיית חובה בקולנוע, אבל לכשיגיע לשרתי ה-VOD השונים, הוא מומלץ לכל מי שרוצה לפנטז על חיים בורגניים ונוחים בעיר היפה בעולם.