אין סיבה להתייחס אל "חתונה בהפתעה" ("Marry Me") כאל סרט בפני עצמו. כסרט עם התחלה, אמצע, סוף, שחקנים, תסריט ובמאית - הוא לא טוב, ובעיקר לא מעניין במיוחד. יש שם שבלונה, ואת השבלונה הזאת ראינו בעבר מבוצעת יותר טוב, כשיו גרנט וג'וליה רוברטס התאהבו ב"נוטינג היל" ואביב אלוש זרם עם רותם סלע ב"להיות איתה". אבל "חתונה בהפתעה" מעניין הרבה יותר כשרואים אותו בתור מה שהוא: עוד לבנה בבניין האייקון שהוא ג'ניפר לופז. ככזה, הוא עדיין לא בהכרח שווה צפייה (אלא אם כן את או אתה מעריצים שרופים של ג'יי לו), אבל לפחות שווה לומר עליו כמה מילים.
ב"חתונה בהפתעה" לופז היא קטרינה ואלדז, דיוות פופ לטינית עוצמתית שמנהלת זוגיות מתוקשרת היטב עם עמיתה הפופסטאר, שעונה לשם בסטיאן למרות שכל בר דעת יכול לשים לב לעובדה שמדובר במאלומה. הזוגיות המתוקשרת שלהם מולידה סיבוב הופעות חגיגי על אמת, לקראת חתונה פומבית בהשתתפות כל מעריץ שהיו לו כמה מאות דולרים לזרוק על כרטיס. אבל רגע לפני ההופעה, קטרינה מגלה שטרגדיה נפלה עליה: פפראצי שמתעד את בסטיאן/מאלומה בוגד בה דלף לאתרי הרכילות, וכעת היא עתידה להינשא לו לעיני כל מעריציה.
והבושה מה איתה? הפתרון מבחינת קטרינה הוא פשוט: במקום לשאת לבעל את בסטיאן, היא תיקח איזה בחור רנדומלי מהקהל ותתחתן איתו במקום. הבחור, במקרה הזה, הוא צ'רלי: מורה גרוש ואב יחידני שנגרר להופעה על ידי הקולגה הלסבית החביבה שלו (שרה סילברמן, ותודה לאל שהיא באה לפה). השניים מחליטים להישאר נשואים לכמה חודשים כדי לראות מה הווייב ואיך הקהל יגיב לשינוי בחייה האישיים, וכצפוי, מה שמתחיל כתעלול יח"צני של כוכבת שמנסה לנהל משבר תקשורתי הופך במהרה לאהבה.
כלומר, ככה זה אמור להיראות. בפועל הם פשוט מסתובבים הרבה אחד ליד השנייה, מדברים אחד על השנייה בחיבה ומתנשקים חלק מהזמן, אבל לא מתעורר חשק גדול במיוחד לראות את השניים האלה ביחד. אפשר לומר שזה נובע מתסריט דבילי מדי, וזה אולי אפילו נכון, אבל קומדיות רומנטיות דביליות הן מצרך חיוני בשביל רבים מאיתנו. לופז בעצמה כיכבה בחלק מהן ("יפה במנהטן", "מארגנת החתונות"). הסיפור הבסיסי מטופש, אבל הבעיה היא פחות בטיפשיות של נקודת המוצא ויותר בביצוע העייף ונטול העניין שלה. זה נובע מתסריט עצלני שלא מנסה לעשות שום דבר מגניב עם הקלישאות מחויבות הז'אנר, אבל בעיקר מליהוק גרוע מאוד של אחד התפקידים הראשיים.
לתפקיד צ'רלי, המורה הפשוט מברוקלין שנהיה לכוכב בן לילה, לוהק אוון ווילסון. כמובן שאי אפשר להאשים את המפיקים על שבחרו ללהק לתפקיד הראשי בסרט (יחסית) עתיר תקציב שלהם כוכב קולנוע, אבל כשמדובר בבחור עם שיער בלונדיני שופע ופרצוף מעוצב למשעי קצת קשה להאמין שאנחנו רואים פה סיפור אהבה בין אדם מן היישוב למגה-סטארית. בסרט כמו "חתונה בהפתעה" אין סיבה לחפש ריאליזם, אבל אמינות כלשהי הייתה יכולה להיות נחמדה. ואם לא נקבל אמינות, אפשר בבקשה שהשחקן הראשי בסרט שאנחנו רואים לא יסתובב שעה וחצי עם פרצוף נטול עניין שבגדול זועק "מאחורי המצלמה עומד הסוכן שלי ומנופף בצ'ק"?
אבל כמו בכל חתונה, לאף אחד לא באמת אמור להיות אכפת מהחתן, אלא מהכלה. "חתונה בהפתעה" הוא לא סרט, אלא מוצר נלווה למותג שהוא ג'יי לו. ובכנות, היא היחידה בסרט הזה שנראית כאילו היא באה לתת עבודה. הסרט הזה הוא כולו לופז (המלצה לאלו שיבחרו לצפות בו: הצטיידו בחבר.ה שבקיאים בחומר ויידעו לומר לכם מי מהניצבים הם האחיינים שלה. זה לא תורם אבל זה משעשע), וככזה הוא דווקא לא רע בכלל. אין שום דבר רדיקלי בהכרזה שמדובר בשחקנית נפלאה, אבל חשוב לדייק מדוע כל כך כיף לראות את ג'ני מהבלוק על המסך שלנו: יש לה מראה, כריזמה ונוכחות של מלכת קולנוע זוהרת, אבל גישה של מי שגדלה איתך ברחוב, ולא משנה אם הרחוב הזה ממוקם בברונקס או בפתח תקווה. וטוב לראות אישה שמנסה - ומצליחה - לעורר איתך הזדהות בשעה שהיא ממלאה אצטדיונים.
"חתונה בהפתעה" הוא לא קומדיה רומנטית מוצלחת, אבל הוא שיר הלל יעיל ללופז. קשה לראות את הסרט בלי להסתכל ביראה על המסך ולתהות "רגע, היא באמת בת 52?!". הדמות שלופז מגלמת לא כתובה בצורה משכנעת, עמוקה או מרובדת, אבל היא מצליחה לעורר הערכה פשוט מעצם היותה היא, וזה גם משהו. המשהו הזה לא מספיק כדי להפוך את "חתונה בהפתעה" לסרט מומלץ במיוחד, אבל זה משהו. העניין הוא שלופז כבר הוכיחה שהיא יכולה לרתום את האקס פקטור שלה לסרטים שצריכים אותו, כמו "רומן לא חוקי" ו"נוכלות" . יש מעט מאוד דברים שהיא לא יכולה לעשות - ואם היא תרצה להשתתף בסרט טוב באמת, היא בפירוש יכולה. אנחנו יושבים פה, מחכים, ומבטיחים לך: כשזה יקרה, אנחנו נהיה מאוד רועשים.