אין בקולנוע שלנו הרבה במאים שסרטיהם עוררו כל כך הרבה רעש כמו דובר קוסאשווילי. הבמאי הישראלי ממוצא גיאורגי פרץ לתודעה בשנת 2001 עם "חתונה מאוחרת", אחד הסרטים הכי טובים שנעשו כאן והמשיך עם "מתנה משמיים" הנהדר גם הוא. שני הסרטים סימנו את קוסאשווילי כהבטחה גדולה, אלא שאז הגיעו רצף של סרטים רעים, כולל "רווקה פלוס" הנורא ו"זוג יונים", אחד הסרטים הכי גרועים שנעשו כאן בעשור הקודם, והשאירו בתודעה את הבמאי המוכשר בעיקר כמי שמזוהה עם סצנות סקס.
כעת, שש שנים אחרי סרטו האחרון, מגיע לאקרנים "הענקים של אי הפסחא", שמבוסס על סרטו הקצר של קוסאשווילי "עם חוקים" – ומרחיב אותו. הסרט החדש הוא השלישי שעוסק בדמותו של זאזא, אך מתרחש מוקדם יותר מ"חתונה מאוחרת" ו"מתנה משמיים" – אי שם בסוף הסבנטיז/תחילת האייטיז.
הילד זאזא ומשפחתו גרים באור יהודה לצד משפחות גרוזיניות אחרות ומחוברים מאוד למסורת והכללים הגרוזיניים שאנחנו מכירים מהסרטים הקודמי כמו משפחה פטריארכלית עם אב דומיננטי, שבמקרה הזה מגדל ארבעה ילדים. מדיאה, הבת הגדולה במשפחה, מתכננת לטוס וללמוד רפואת שיניים בחו"ל – אך מחוזרת על ידי ואז'ה, העבריין השכונתי, שרוצה להתחתן איתה. זאזא מנגד, מאוהב בשכנתו זהבה ויודע שאם ישיג את הקלף של הענקים של אי הפסחא, הקלף המבוקש ביותר באלבום הקלפים שילדי השכונה שאוספים – יוכל להרשים איתו את מושא אהבתו.
העולם שבו מתרחש "הענקים של אי הפסחא" הוא הפורטה של קוסאשווילי וזה ניכר – הדמויות (ברובן) מרגישות אותנטיות, העולם מרשים וגם הטיפול בנושאים שאנחנו מכירים מסרטים קודמים כמו מסורת מול קדמה והגשמה עצמית מול רצון המשפחה מטופלים היטב, גם אם לא מחדשים הרבה ביחס ל"חתונה מאוחרת" ו"מתנה משמיים".
הכישרון של קוסאשווילי בולט כאן בבניית העולם הנהדרת והעיצוב המוקפד של הסרט. החוש של הבמאי לסיטואציות תמיד היה הצד החזק שלו, ומוליד גם כאן את אחד מרגעי השיא של הסרט - כשמגיע שאב המשפחה מגלה שאחד הילדים גונב מהאם כסף (מי שראה את "בלי חוקים" יזהה את הסצנה המעולה). במקום הזה חשוב לציין גם שהדבר שהכי מזוהה עם הבמאי, עירום וסצנות סקס – לא נוכחים כאן (מלבד לסצנה אחת מרומזת שדווקא הייתה צריכה להיות קצת יותר נועזת) ובהתחשב בהיסטוריית ההגזמה של הבמאי בנושא, זה אולי עדיף.
ברמה העלילתית, "הענקים של אי הפסחא" רחוק מלהיות מאוזן. בעוד העלילה של ואז'ה ומדאיה עבדה לי ברמה מסוימת לאורך רוב הסרט, הסיפור של זאזא היה מעניין הרבה פחות ומלבד סצנות נקודתיות לא לא ממש החזיק. שאר הדמויות לא מספיק מעניינות או זכירות כדי לציין אותן, כולל דמותו של גברי בנאי כסב המשפחה, שלא מתקרב לגבהים של מוני מושונוב בסרטיו המוקדמים של קוסאשווילי.
הוא אומנם לא מושלם, אבל "הענקים של אי הפסחא" הוא סרטו המוצלח ביותר של קוסאשווילי מאז "מתנה משמיים" וסוגר טרילוגיה מוצלחת של הבמאי, שמזכיר כאן למה פעם נחשב לאחת ההבטחות הגדולות של הקולנוע הישראלי.