הסרט "מקום שקט" שיצא בשנת 2018 הופק בתקציב קטן יחסית, אבל הצליח בקופות - ולא במקרה. התסריט של ג'ון קרסינסקי, ששיחק בסרט ואף ביים אותו, הכיל בתוכו את כל האלמנטים הדרושים לרקיחת להיט אימה מד"בי. יחד עם זאת, הוא היה מלא בדרמה אנושית שהוגשה במינימום טקסטים ובמקסימום ניואנסים דקים, מגבירי לחץ ואדרנלין.
זה הוכיח את עצמו מעל למצופה וההצלחה הולידה, כמו תמיד, סרט המשך. אולי הוא לא היה מצוין, אבל "מקום שקט 2", שעלה לאקרנים בשנת 2021, עמד בסטנדרטים של קודמו, תובל בקמצוץ של אקשן והביא את הקהל לשלוף ארנקים ואת המבקרים להרעיף מחמאות. שני הסרטים הציגו עתיד פוסט אפוקליפטי מחריד, בו יצורים דמויי דמוגורגון (התפלץ מ"דברים מוזרים") עיוורים ובעלי חוש שמיעה מפותח מאוד, הגיעו מסיבה לא ברורה להחריב את כדור הארץ. הדרך היחידה שבה ניתן לשרוד היא שמירה על שקט מוחלט.
שלוש שנים עברו מאז הסרט השני, וכדרכם של זיכיונות, עולה היום (חמישי) לאקרנים סרט נוסף בסדרה. הפעם מדובר בפריקוול, שאמור לשפוך אור על תחילת האירועים שהובילו את תושבי כדור הארץ לסתום את הפה ולהסתתר בבונקרים תת-קרקעיים. "מקום שקט: היום הראשון" מתרחש, כמשתמע משמו, ב-24 השעות הראשונות של מתקפת החייזרים על כדור הארץ.
במרכז העלילה ניצבת סאם (לופיטה ניונגו), משוררת הגוססת מסרטן, שמעבירה את ימיה האחרונים לצד חתול השירות שלה בהוספיס בפאתי ניו יורק. בזמן שהם מבלים ביום כיף בעיר, סאם ושאר דיירי ההוספיס מוצאים את עצמם תחת מתקפת החייזרים. במהלך מסע ההישרדות שלה ברחבי העיר הגדולה, סאם פוגשת את אריק (ג'וזף קווין) הבודד, שמלווה אותה בדרכה לשכונת הארלם כדי לנגוס במשולש אחרון בפיצריה האהובה עליה לפני שתעזוב לעולם שכולו טוב.
בדומה לסרטים הקודמים, עלילת "מקום שקט: היום ראשון" מתמקדת בעיקר בדרמה שצומחת בין בני האדם בזמן שכדור הארץ גווע וגוסס. ליבו של הסרט הוא מערכת היחסים המתוקה שנרקמת בין סאם לאריק. במהלך המסע המשותף שלהם הם מתנהלים כמו אם ובנה: אריק החרדתי משווע למישהו שיעטוף אותו, וסאם, על אף שעתידה ידוע מראש, עדיין נאחזת ברגעים האחרונים של החיים – גם כדי לשמור על אריק ולהוביל אותו לחוף מבטחים, וגם כדי לאכול סלייס מהפיצה האהובה עליה. בפן הדרמטי "היום הראשון" עושה עבודה טובה ואפשר למצוא בו רגעים מרגשים ויפים שמשוחקים נפלא על ידי הכוכבים הראשיים.
דווקא ביסודות המד"בים שלו, המהולים במוטיבים של אימה, "היום הראשון" מקרטע. זה לא שהם לא טובים, אפשר בהחלט למצוא כאן מספר רגעי סטרס אפקטיביים שיקפיצו את הצופה האדיש ביותר, אבל לכל אורכו הסרט לא מחדש דבר, ובפרט לא במיקרוקוסמוס של סרטי "מקום שקט".
התוצאה היא מוצר ממוחזר שהוא העתק הדבק של שני הסרטים שקדמו לו. במאי הסרט, מייקל סרנוסקי (שכתב את התסריט בשיתוף ג'ון קרסינסקי,), לא מתאמץ להרחיב את היקום של "מקום שקט" ולא מנפק מינימום של ערך מוסף, כך שאנחנו פשוט מקבלים עוד מאותו הדבר. וזו הרעה החולה של סרטי פריקוול. רובם לא הכרחיים בעליל (והיי ל"מופסה" שמתקרב אלינו) ונוצרו אך ורק כדי לסחוט את הפוטנציאל הכספי שטמון בזיכיון כזה או אחר.
"מקום שקט: היום הראשון" הוא סרט בסדר מינוס. בטח אחד כזה שלא רואים יותר מפעם אחת. מצד שני לא תסבלו פה. הוא עובד, וברגעים מסוימים עובד טוב – דווקא בסצנות נטולות החייזרים. היחסים בין סאם לאריק נוגעים במיתרי הרגש בזכות כימיה טובה בין ניונגו לקווין. אבל זה מעט מדי ולא מצדיק בהכרח את קיומו של הסרט הזה. ההנאה החלקית ממנו אמנם מובטחת, אבל ביציאה מהאולם ישנו סיכוי גדול שלא תזכרו ממנו כמעט דבר.