לפני הכל, אזהרה: אל תראו את הטריילר של "בוב טרבינו עשה לך לייק". לא כי הוא מבטיח הבטחה שהסרט לא מקיים, ולא כי הוא לא עושה חשק, וגם לא כי הוא ממש גרוע או משהו כזה. פשוט כי אחרי שתראו את הטריילר תגלו שבעצם ראיתם כבר את כל הסרט ואז חבל על הזמן והאנרגיות שהשקעתם בלהתארגן ולנסוע לקולנוע וכרטיסים ופופקורן והכל. עזבו, זה מיותר.

וזה לא במקרה. לא קל לספר על "בוב טרבינו עשה לך לייק" בלי לספיילר את כל (או רוב) העלילה שלו, פשוט כי היא לא מפותחת במיוחד. וזה לא נאמר לגנותו של הסרט - העלילה, במקרה הזה, היא פשוט לא המרכז. היא תפאורה. היא שם ברקע, מניעה את הדמויות לעוד ועוד סצנות ורגעים, אבל היא לא העיקר. ובכל זאת: סרט הביכורים של טרייסי ליימון מספר על צעירה בשנות ה-20 לחייה, לילי טרבינו בגילומה של ברבי פריירה מ"אופוריה". אחרי עוד עימות איום עם אביה המקולקל בוב טרבינו, לילי שרק מחפשת קצת חום ומשפחתיות מבקשת להוסיף אותו כחבר בפייסבוק. היא שולחת לו בקשת חברות, אך מגלה שהוסיפה בכלל איש אחר ששמו בוב טרבינו. בכל זאת, לילי ובוב מתחילים להתכתב וליצור קשר זה עם זו.

זו יכולה להישמע כמו ההתחלה של סרט אימה, נכון, אבל זו לגמרי לא הסיטואציה, אפילו לא קרוב. "בוב טרבינו" הוא למעשה דרמה משפחתית סוחטת דמעות, והאמת היא שזו גם הסיבה שבגללה העלילה כאן קצת פחות קריטית מבסרטים אחרים. המטרה היא אחת: קתרזיס. בתחילת הסרט, באמצע הסרט, בסופו.

ליימון יצרה את "בוב טרבינו" בהשראת אירועים אמיתיים שקרו לה, וחלק מהתיעוד לכך אף מופיע בכתוביות הסיום של הסרט. כדי להפוך את החזון הזה למציאות היא גייסה את ג'ון לגוויזאמו הנהדר ("מולן רוז'") לתפקיד בוב טרבינו (השני, זה שאינו אביה של לילי), וגם את פריירה שעושה עבודה מופלאה בעודה מצליחה לקחת דמות שהייתה יכולה בקלות להיות בלתי נסבלת בידיים של כל שחקנית אחרת, והופכת אותה לאישה צעירה מלאת קסם שאי אפשר שלא לאהוד ולרצות בטובתה. מבחינת אופי, אין שום דבר דומה בין הדמות שגילמה פריירה ב"אופוריה" ללילי, אבל יש בשתיהן את אותם קסם וכנות שהיא יודעת לייצר באופן כל כך יפה ואותנטי. אי אפשר שלא לאהוב את לילי טרבינו, משהו בה מייצר כל כך הרבה חמלה. זה נוגע ללב. 

יש אנשים שמעדיפים לבהות בקיר לבן במשך שעה ו-40 במקום לצפות בדרמה משפחתית קורעת לב, ו"בוב טרבינו עשה לך לייק" בהחלט לא נוצר בשבילם ועבורם. לא, הוא נוצר בשביל בכייני העולם, האנשים שמוחים דמעה בכל פעם ששמים להם בעריכה מוזיקת רקע מרגשת, אפילו אם זה ב"מאסטר שף" או ב"נינג'ה ישראל". ויש עוד נקודה אחת שראוי להתייחס אליה: קשה לדמיין שם גרוע יותר מאשר זה שנבחר לסרט. לא עושה חשק זה אנדרסטייטמנט, הוא משווה לו אווירה בומרית לאללה, וחבל. כי האמת היא שזה לא סרט בומרי בכלל - להפך, הוא מרגיש מאוד-מאוד מילניאלי. גם הפוליטיקלי-קורקטיות שלו וגם הבחירה בשימוש באפליקציית פייסבוק הן דוגמאות לכך. נדמה שהשם הזה לא יגרום לקהל לנהור לאולמות הקולנוע, כולל את האנשים שבדיוק עבורם הוא נוצר. ומגיע לו יותר מזה.