מאז שפרץ לחיינו עם "המכשפה" הנפלא, הפך רוברט אגרס לבמאי מוערך במיוחד. כש"המגדלור", סרטו השני האהוב גם הוא על המבקרים, יצא – הפך אגרס לסוג של משיח של ז'אנר האימה, ולאחד הבמאים שמגדירים את תת-הז'אנר "אימה עילית" (Elevated Horror, שמתמקד באלמנטים דרמטיים ותמות קולנועיות ולא רק בדם והקפצות).
בסוף השבוע האחרון עלה לאקרנים "מלך הצפון", סרטו השלישי והמצופה של אגרס – שאחרי שני סרטים מוערכים זכה לתקציב מרשים (90 מיליון דולר) כדי לביים אפוס נקמה היסטורי. העלילה עוקבת אחרי הנסיך אמלת' (אלכסנדר סקארסגארד), שצופה במות אביו, שנרצח באכזריות על ידי דודו פוליניר (קלייס באנג) וכן בחטיפת אימו – המלכה גודרון (ניקול קידמן). אמלת' מצליח להימלט, אך נשבע שיחזור לנקום את מות אביו ולהציל את אימו.
אם הסיפור, שמקורו בפולקלור נורדי (וגם היווה השראה מסוימת ל"המלט" של שייקספיר) נשמע לכם גנרי – אתם לא טועים. ל"מלך הצפון" יש הרבה מעלות, אבל עכב אכילס מאוד ברור: התסריט שלו. נכון, הקולנוע של אגרס אף פעם לא שם את הסיפור במרכז, אבל עלילה כל כך דלה ושחוקה ודמויות כל כך לא מעוררות הזדהות פשוט לא יכולות להחזיק עד הסוף אפוס כזה – לא משנה כמה הוא מרשים קולנועית (והוא מרשים). גם הבחירה התמוהה לשלב בסרט אנגלית ושפה נורדית כזו או אחרת, שלעיתים אפילו לא מלווה בכתוביות, לא בדיוק תורמת להבנתו.
עם תסריט כל כך חלש, רוב הבמאים היו מתרסקים - אבל אגרס המוכשר הצליח להוציא מזה סרט סולידי. "מלך הצפון" אולי לא כתוב טוב, אבל הוא מציג קולנוע מפעים. הסרט מלא בסצנות קרב אכזריות שמבוימות היטב (כולל סצנת הסתערות על כפר קטן, שהיא בקלות אחת הסצנות היותר מרשימות שראיתי השנה), מציג שוטים ארוכים ומרהיבים (והקרדיט מגיע לצלם הקבוע של אגרס, ג'ארין בלאשקי, שממשיך להוכיח שהוא אחד הצלמים הכי טובים שיש היום בתעשייה) ומלווה בפסקול ועיצוב סאונד שחייבים לקבל מועמדות לאוסקר. נכון, כמיטב המסורת של אגרס הוא גם מלא בפאתוס, תיאטרלי, טריפי וקוסמי מדי לרגעים, אבל תמיד מהפנט.
הקאסט, רווי הכוכבים, עושה עבודה טובה. סקארסגארד מצליח להביא את האכזריות הדרושה לדמות ומספק הופעה חייתית, אניה טיילור ג'וי ("גמביט המלכה") וניקול קידמן מהפנטות כהרגלן וקלייס באנג, שגם מגלם את הדמות הכי מעניינת בסרט, גונב את ההצגה עם תצוגת משחק מפעימה. ביורק, וילם דפו ואית'ן הוק, שמככבים בתפקידים קטנים יותר, מספקים את הסחורה גם כן.
חשוב להבהיר: "מלך הצפון" רחוק מלהיות מותחן נקמה או אפוס היסטורי הוליוודי. מי שמגיע כדי לראות גרסה ויקינגית ל"גלידאטור" או "300" יתאכזב. היצירה של אגרס מתעדפת באופן ברור סימבוליות, סגנון ואווירה על חשבון עלילה, קוהרנטיות וקצב, והולכת עם הבחירה הזאת צעד רחוק מדי. ואם לצופה כמוני, שראה ואהב את סרטיו הקודמים, זה היה קצת טו מאץ' - סביר להניח שלצופה המזדמן שלא מכיר את גוף עבודותיו של הבמאי זה לא יעבור כלל.
"מלך הצפון" הוא בפער הסרט הכי חלש בפילמוגרפיה של אגרס – שניסה לעשות לאפוס ההיסטורי את מה שהוא עשה לז'אנר האימה, אך ללא הצלחה. אם להסתכל על הצדדים החיוביים, שווה לראות את "מלך הצפון" בקולנוע בעיקר בגלל היופי האסתטי שלו והתעוזה. במקרה הרע, תצאו מאוכזבים אך תעריכו את הניסיון, ובמקרה הטוב – תגלו (או תגלו מחדש) את אחד הקולנוענים הכי מעניינים שפועלים כיום.