"גנוב על הירח" היה הסרט הראשון שהופק באולפני האנימציה של חברת אילומיניישן. הוא לא הציע עלילה יוצאת דופן או דמויות מרתקות כמו של אולפני פיקסאר או דרימוורקס, אבל נחל הצלחה גדולה בקופות ועזר לבסס את מעמדם של המיניונים כנכס שיווקי בתרבות הפופולרית.
באילומיניישן ראו כי טוב, ולמרות הביקורות הפושרות, הפיק הסטודיו עוד שני סרטים נוספים אודות גרו, הנבל עם האף המחודד שחזר בתשובה, ושלוש בנותיו המאומצות. בין סרט אחד לאחר קיבלנו גם שני סרטי פריקוול בכיכובם של המיניונים, ואם לשפוט לפי אהדת הקהל – חובבי הבננות דוברי הג'יבריש הללו לא הולכים לשום מקום, וסביר להניח שמצפים לנו סרטים נוספים בכיכובם.
בלי ששמנו לב, נוצר כאן מעין יקום קולנועי שמוכר מרצ'נדייז בכמויות. ובהוליווד, כשהקופה רושמת, זה סימן שצריך לחזור לפס הייצור, להוציא את השבלונות מהבוידעם ולהפיק עוד סרט. "גנוב על החיים", שעולה היום לאקרנים בארץ, הוא הסרט הרביעי בסדרה המצליחה (לא כולל שני סרטי המיניונים).
הסרט נפתח כשגרו (סטיב קארל) מגיע לפגישת מחזור בבית הספר התיכון, שם הוא מתכנן ללכוד את יריבו לשעבר לספסל הלימודים והנבל בהווה, מקסים לה מאל (ויל פארל) הצרפתי, שעבר טרנספורמציה דוחה והפך את עצמו למקק מכף רגל ועד צוואר. את הראש הוא השאיר. בין מקסים לגרו יש יריבות רצינית, והמקור המטופש שלה יתגלה בהמשך.
בסופו של דבר גרו מצליח ללכוד את לה מאל, שנשבע לנקום בו. את הנקמה לה מאל מתכנן להוציא לפועל באמצעות חטיפתו של גרו ג'וניור, הניו בורן של גרו ולוסי (קריסטן וויג) והאח החדש של אגנס, מרדית' ומרגו. כשלה מאל מצליח לברוח, גרו ומשפחתו עוברים לבית בטוח בפרברים, מחליפים זהויות ומנסים להשתלב בשכונה החדשה. כמובן שזה לא עובד כמצופה, מה שמוביל לסיטואציות דביליות וחסרות היגיון ובדיחות צפויות.
זה לא ש"גנוב על החיים" הוא סרט גרוע, הוא פשוט בינוני מאוד וחוטא בחטא הקדמון של קודמיו: העלילה שלו מפוזרת ומחופפת. היא מתפרסת על פני ארבעה קווים שונים ומקבילים, שיתחברו באופן רופף. גרו עובד על בונדינג עם הבייבי ומסייע לבת של השכנים לבצע שוד; לוסי והבנות מקבלות קו עלילה סתמי ונשכח והנבל השבלוני עם הבלורית מתכנן מזימת נקמה גנרית. הקו הרביעי מוקדש לחמישה מיניונים מובחרים שהופכים לגיבורי על ונקראים לשמור על הסדר הציבורי, לאחר שגרו יצא לחל"ת בעל כורחו. אגב, קו העלילה הזה עמוס ברפרנסים לסרטי קומיקס ובמיוחד לאלו של מארוול וזה קצת חמוד. זו לא תהיה הפתעה גדולה אם חמשת המגה-מיניונים האלה יקבלו סרט משלהם.
כמו שהסרט בינוני ומפוזר, כך גם הגגים והבדיחות שלו. אין פה משהו שלא ראיתם קודם לכן. בעיקרון, כל סרטי ה"גנוב על המשהו" האלה רפטטיביים וממחזרים את עצמם. זה מרגיש קצת כמו זלזול באינטליגנציה של הצופים הצעירים יותר באולם. בהתאם לתסריט הבינוני והמחופף, גם דמות הנבל סתמית ולא מחדשת, אך אי אפשר לערער על הכישרון הקומי של וויל פארל. ביחס לטקסט הדליל שהוא קיבל לידיו, הוא עושה כאן עבודת דיבוב טובה, אבל לא תזכרו מילה אחת שיוצאת מפיו של מיסייה לה מאל וסביר גם שלא תצחקו מהדמות. עוד לא הזכרנו את סופיה ורגרה, שמדבבת את בת זוגו של לה מאל. דיבוב הוא לא הצד החזק של הקולומביאנית והתפקיד שלה מסתכם בשתי שורות בלחץ, לא חבל על הכסף?
"גנוב על החיים" משתמש באותה הנוסחה של קודמיו. זה סרט שבלוני וצפוי, עם בדיחות עבשות ומשום מה יש בו לא מעט דברים דוחים כמו אנשים שהופכים למקקים (הלו, זה לא סרט לילדים?). בכל מקרה, מדובר בשובר קופות מונפש בפוטנציה ושום דבר מכל מה שהוזכר כאן לא ימנע ממנו כנראה להפוך ללהיט קיץ שימכור טונות של מרצ'נדייז בחופש הגדול. רק חבל שמישהו באולפני אילומיניישן לא טרח לחשוב על קהל היעד הצעיר ולספק לו סרט ראוי יותר.