מעטים האירועים ההיסטוריים שזכו לכל כך הרבה ייצוגים בקולנוע כמו מלחמת העולם השנייה (וכמובן השואה) - ובצדק. זו לא רק המלחמה הכי אכזרית וקשה בהיסטוריה האנושית, אלא גם כזו שכוללת אינסוף סיפורי גבורה שהונצחו בסרטים בלתי נשכחים כמו "להציל את טוראי ריאן", "רשימת שינדלר" ו"פרל הארבור".
בימים אלה מככב ברשימת התכנים המובילים של נטפליקס סרט נוסף המגולל סיפור ממלחמת העולם השנייה - "גדוד 6888" (The Six Triple Eight). הסרט מביא למסך את סיפורו האמיתי של גדוד 6888 למיון דואר, יחידה של חיל הנשים בצבא ארצות הברית, שהורכבה כולה מנשים שחורות.
במהלך המלחמה נשלח הגדוד לאירופה כדי להתמודד עם משבר עצום שנוצר במערכת מיון המכתבים, שהשפיע לרעה על המורל של החיילים. הנשים בגדוד נאלצו להתמודד עם משימה כמעט בלתי אפשרית - למיין ולהפיץ 17 מיליון מכתבים וחבילות תחת תנאים קשים ומורכבים, וכן עם הגזענות והאפליה בצבא האמריקאי בפרט ובארצות הברית בכלל.
את הסרט ביים וכתב השחקן טיילר פרי, המוכר בעיקר בזכות הסרט הקומי A Madea Homecoming אותו ביים ובו גם כיכב בדמות "מדיאה". בשנים האחרונות הבמאי ניסה לחקור ז'אנרים נוספים כמו במותחן המשפטי Mea Culpa, שנקטל על ידי המבקרים ולא ממש זכה לתשומת לב.
גם ב"גדוד 6888" העבודה של פרי מרושלת, והוא רחוק מלעשות חסד עם הסיפור החשוב הזה. התסריט מציג קפיצות זמן מבלבלות, לא ברורות וגם לא ממש מוצדקות תסריטאית, והדיאלוגים נשמעים כמו שיחות בין בינות מלאכותיות ולא כמו שיח בין בני אדם אמיתיים. בפן הטכני העבודה אפילו רעה יותר: האפקטים המיוחדים לא טובים והפסקול אובר-דרמטי. הסרט יכול היה ליהנות מעריכה טובה שתשפר אותו מעט, אבל במקום היא רק פוגעת בו עם סצנות טובות שנחתכות מוקדם מדי וסצנות מיותרות שנמרחות.
המעלה המובהקת של "גדוד 6888" היא תצוגת המשחק המפעימה של קרי וושינגטון ("סקנדל"), שמגלמת את מפקדת הגדוד מייג'ור צ'ריטי אדמס. וושיגנטון מספקת תצוגת משחק שלרגעים היא דרמטית מדי, אבל מחפה על כך בנוכחות מדהימה, כריזמה ויכולת אדירה לרגש. הישג מרשים מאוד כשלוקחים בחשבון את העובדה שהדמות שלה לא מספיק מפותחת והכתיבה, כאמור, רחוקה מלהיות מספקת. אבוני אובסידיאן, המגלמת אישה צעירה שמחליטה להתגייס אחרי מותו של בן זוגה הלבן במלחמה, מספקת גם היא הופעה לא רעה - אבל במקרה שלה הדמות שטחית אפילו יותר.
"גדוד 6888" מביא למסך סיפור שראוי לספר, אבל הוא פשוט מסופר בצורה רעה. כן, יש כאן דברים טובים כמו קרי וושינגטון וכמה סצנות בודדות טובות (וקצרות מדי) בעיקר בסיום, אבל בסופו של דבר מדובר בסרט מפוספס, כזה שמציג סיפור חשוב, אבל סובל מעיבוד קולנועי לא טוב שיכול היה להיראות לגמרי אחרת - לו על כס הבימוי היה יושב קולנוען קצת יותר מוכשר.