במאי צרפתי, שתי שחקניות הוליוודיות ושחקנית ספרדייה, מרימים ביחד מחזמר פשע קומי על ראש קרטל סמים מקסיקני שחולם להיות אישה. זו לא התחלה של בדיחה, זה סרט וקוראים לו "אמיליה פרז": נציגה של צרפת לטקס האוסקר הקרוב בבימויו של ז'אק אודיאר ("פריז, הרובע ה-13") הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן, ואחרי גיחה קצרה בפסטיבל הקולנוע הגאה בשבוע שעבר הגיע גם לאקרנים בישראל. זוהי התנסות ראשונה של אודיאר בז'אנר המחזמר, כשהוא מגייס לצדו שחקניות חיזוק כמו זואי סלדנה וסלינה גומז. אבל הכוכבת האמיתית שלו היא קרלה סופיה גסקון הספרדייה, הטרנסית הראשונה שזוכה בפרס גדול בפסטיבל קולנוע (פרס השחקנית הטוב ביותר בפסטיבל קאן, שאותו חלקה עם יתר חברותיה לקאסט).
סלדנה היא ריטה קסטרו, עורכת דין קשת יום עם כישרון גדול שמנוצל היטב על ידי הבוס העצלן שלה. החיים שלה משתנים מקצה לקצה כשהיא מקבלת הצעה מעניינת ולא שגרתית מראש קרטל מהסוג המפחיד והמקועקע בשם מניטאס (גסקון). הדיל: הוא רוצה להגשים את חלום חייו ולעבור ניתוח להתאמה מגדרית, והיא תצטרך למצוא לו מנתח ובית חולים ראוי. למרבה ההפתעה, היא מוצאת אותם דווקא כאן, בתל אביב, ואת המנתח מגלם מארק איווניר. הישראלי הבינלאומי מגיח כאן להופעה חביבה של כמה דקות, שבהן הוא אפילו מספיק לשיר דואט חמוד עם סלדנה. ובזמן שמניטאס מתנתח לו ומתכנן להיעלם מחייהם לתמיד, ריטה מתפנה לטפל באשתו ג'סי (גומז) ובשני ילדיו ושולחת אותם לשווייץ. ארבע שנים אחרי הניתוח המיוחל, מניטאס חוזר לחייה של ריטה בתור אמיליה פרז עם בקשה נוספת ומפתיעה.
"רצו שאסיר את תל אביב מהסרט": ז'אק אודיאר וכוכבות "אמיליה פרז" בריאיון ל-mako
"אמיליה פרז" הוא כמו ביצת קינדר קולנועית שמפוצצת בהפתעות צבעוניות ומלהיבות. ועוד הרבה לפני שהוא מחזמר סוחף ומלהיב על אמת (טוד פיליפס, להשראתך), הוא סרט על החיים, עם כל הסחלה והטוב שבהם, על אהבה, תשוקה, חלומות והקרבה אבל גם על מוות, עצב וצער. וכל התופינים האלה מגיעים בעסקה של 1+1 עם סיפור טוב ומקורי, אדג'י ואפוף בתחושה של חתרנות עלילתית, קולנועית וז'אנרית. אודיאר, שנקווה שזהו לא ניסיונו האחרון בבימוי מחזמר, מנצח בכישרון על כל הבלאגן הכיפי הזה בצורה מאוד מדויקת, כך שגם ברגעים שנדמה שאמיליוש מאבדת קצת גובה, הוא מצליח להחזיר את הכדור הפורח והשמח הזה בחזרה למעלה. להחזיק עניין במחזמר זה אתגר לא קל, אבל אם מפשיטים אותו מכל ניואנס ומכל דיאלוג, "אמיליה פרז" שופע בנאמברים פופיים פגזיים, קצביים ברמות על ומבעבעים מתשוקה דוברת ספרדית שוטפת. למעט בודדים, כל השירים מולחמים לתוך הסיפור בצורה אורגנית וזורמת. ודווקא עם השירים והבמאי הצרפתי, יש כאן גם מלודרמה בסגנון טלנובלה דרום אמריקאית מתבקשת, אבל גם כזו שמתברגת היטב בכל שורה בתסריט. בקיצור, בעוד כמה שנים, לפלייליסט של "אמיליה פרז" יש סיכוי גבוה מאוד להגיע לדרגת קאלט.
"אמיליה פרז" הוא גם קרוסלה מסחררת ומטריפת חושים, שלא נותנת מנוח לצופים, מטלטלת את הדמויות שלה מצד לצד ומשחקת בהן בסצנות קומיות, דרמטיות וטראגיות ממש. ולמרות שביב קטן של תקווה שאודיאר נותן להן, בחלק הסוגר של הסרט אודיאר לוקח פטיש חמישה קילו ומרסק את הכל. זה כואב, זה מעצבן, זה עצוב - אבל זה עובד.
וזה עובד בעיקר בזכות הטריו הנשי והסופר מוכשר שמככב כאן. זואי סלדנה, שכבר הורגלנו לראות אותה עם תועפות של איפור ירקרק בסרטי "שומרי הגלקסיה" או עטופה ב-CGI כחלחל בסרט "אווטאר", שוברת כל תבנית שהייתה לכודה בה. אם זה בריקוד, בדיאלוג, בשירה. כל שביב בהופעה של סלדנה הוא און-פוינט בפיצ'ר הזה. וזה משפט שאפשר להגיד על כל השלוש, למעט גומז, שלמעט הנאמברים המצוינים נדחקת קצת לשוליים. אבל 90 אחוז ממחיאות הכפיים הולכות לקרלה סופיה גסקון: היא עושה כאן עבודה מאומצת ומרשימה עם עבודות קול ואיפור מעולות משולבות ביכולת משחק שלא נופלת מחברותיה ההוליוודיות לסט. עם השילוב של סלדנה-גסקון-גומז, הפרס של פסטיבל קאן כנראה לא היה מוצדק יותר.
בחלק השני שלו, "אמיליה פרז" לוקח תפנית ז'אנרית מפתיעה ונע אל מחוזות שמזכירים דוקו-פשע, אבל עם שירים: אמיליה מקימה עמותה שמתנדביה מגויסים למצוא נעדרים ברחבי מקסיקו. דקות נכבדות מוקדשות לנושא הזה - אבל חשוב ככל שיהיה, הוא מרגיש תלוש ולא פרט עלילתי קריטי שמשרת את הסרט ואת מטרותיו. ולמרות זאת, החלק הזה משתלב באופן סביר ומספק בלי לפגום בחוויית הצפייה.
אולי הוא לא מושלם ואולי זה לא "מחזמר העשור" כמו שכתבו באותיות ניאון ענק על גבי הטריילר שלו, אבל "אמיליה פרז" מגיש לקהל את כל מה שמתבקש ממחזמר מצוין. יש בו שירים מלהיבים וקצביים מספיק כדי לסחוף ולהתווסף לפלייליסט המועדפים בספוטיפיי, וסיפור מצוין כדי להצמיד את עכוזו של הצופה אל הכיסא למשך קצת יותר משעתיים. אלו 132 דקות של עונג צרוף ומלא בתשוקה ספרדית, לוהטת ופיקנטית. רק בבקשה, אל תחכו שהיצירה הזו תגיע למסך הקטן. "אמיליה פרז" הוא סרט שראוי לצפייה על המסך הכי גדול בסביבה שלכם.