מתן גוגנהיים
יכול להיות ששמו של מתן גוגנהיים עדיין לא מצלצל לכם מוכר, אבל סביר להניח שאחרי "פרדייס קרוז", סרטו הראשון באורך מלא (הוא ביים גם סרט קצר בשם "צרצרים" שזכה בספטיבלים שונים ברחבי העולם), המצב הזה הולך להשתנות. גוגנהיים, בן 36, נולד בירושלים וחי בתל אביב, ועל "פרדייס קרוז" הוא עובד כבר, און אנד אוף, מ-2006. הרבה זמן להשקיע בסרט ראשון, אבל כמו תמיד בארץ – לוקח שנים לגייס כסף לצילומים ועריכות. למרות שגם לו היו לא מעט קשיי הפקה, יש לו לא מעט מילים טובות לומר על הקולנוע הישראלי "הוא נמצא בפריחה מתמדת, כל שנה הסרטים שנעשים פה יותר מגוונים ויותר אמיצים".
"פרדייס קרוז", שיוצא היום לאקרניםף עוסק בסיפור אהבתם של תיירת צרפתייה ובחור שקצת נדפק בצבא. בסרט מככב עוז זהבי, שגם יגיע היום ב-20:30 לבכורה ביס פלאנט בראשון לציון. גוגנהיים מספר שמדובר בסיפור המבוסס על חוויות אישיות. " הרעיון לסיפור, על אף שאינו אוטביוגרפי, נכתב בהשראת חוויות ותחושות שליוו אותי מאז שירותי בצה"ל", הוא מוסיף. "במהלך השירות מצאתי את עצמי בהרבה יותר מדי לוויות בגיל יותר מדי צעיר. אני מניח שבמידה מסוימת, העבודה על התסריט והכתיבה של הסיפור סיפקו לי הזדמנות לעבד ולהתמודד עם החוויות הללו"
עובד על הסרט מ-2006
האם יש כאן אמירה על הצבא ועל המצב שבו אנחנו יוצאים ממנו?
"אני לא בטוח שחיפשתי אמירה חד- משמעית, רציתי שהדמות של יוסי תשקף מצב קיומי ותודעתי מסוים. בעולם של יוסי, שהוא בעצם העולם של הסרט, קיימים הרבה חורים והרבה פערים. הוא חי בסוג של בועה מנותקת שהוא בנה לעצמו מבלי לשאול יותר מידי שאלות. אין ספק שהוא ככה גם בגלל הצבא אבל לא רק. נראה לי שזה קצת יותר מורכב, הוא תוצר של מציאות שאופפת אותו במקום המוזר והפסיכי הזה שנקרא ישראל שבו הצבא הוא מרכיב אחד מיני רבים, אבל אין ספק שהוא הדומיננטי שבהם".
בסרט מככבים עוז זהבי, בתפקיד יוסי החייל האבוד, ושחקנית צרפתייה בשם והינה ג'יוקינטה. הצילומים, מספר גוגנהיים, היו רצופי קשיים ותקלות. "צילמנו בכל הארץ, מים המלח ועד חיפה. הסרט היה רצוף קשיים, מכל המינים וכל הסוגים שאפשר לדמיין. לא פעם נדרשנו לספק פתרונות יצירתיים לבעיות שצצו על בסיסי יומי ושעתי".
למשל?
"החל מהעובדה שהשחקנית הראשית, שברוב הסצנות נוהגת בג'יפ, התגלתה לפתע כחסרת רישיון נהיגה, דרך צילומים בתנאי חום כבדים בים המלח באמצע אוגוסט עם צלם גרמני שהמקסימום שהוא רגיל אליו זה 24 מעלות. אבל הכי קשה היה הכסף. כסף כסף כסף. לפעמים זה היה נראה שאנחנו עושים סרט כנגד כל הסיכויים, ובמבט לאחור זה מדהים שהסרט סוף סוף יצא".
דרך לעבד את שירותו הצבאי
איך הייתה העבודה עם עוז זהבי?
"העבודה עם עוז הייתה אדירה. גילית שחקן מוכשר בטירוף, עם מוסר עבודה גבוה, שהיה מוכן לתת הכול למען הסרט. עוז התלהב מהתפקיד מהרגע הראשון שהוא קרא את התסריט והוכיח די מהר שהוא מבין את הדמות אותה הוא מגלם בצורה עמוקה ביותר. לא פעם היינו בסיטואציות בהן הוא הביא מעצמו דברים שהיו כל כך נכונים לדמות מבלי שבכלל חשבתי עליהם. הייתה לנו תקשורת מעולה, לפעמים טלפאתית, מה עוד אפשר לבקש?
והשחקנית הצרפתייה? איך הגעתם אליה בכלל?
"אחרי תחקיר ארוך על עולם השחקניות הצרפתיות נבחרו כמה שחקניות שזומנו לאודישן ושמאד התלהבו מההצעה. הבחירה בוהינה הייתה די מידית, היה נראה שהיא לגמרי מבינה את הדמות והיא גם מאוד התלהבה מהפרויקט. אני חושב שזה קשור ליצר הרפתקנות בסיסי שקיים גם בוהינה וגם בדמות שהיא מגלמת. היא נולדה בקורסיקה להורים היפים והתחילה לשחק מגיל מאוד צעיר, היא טיילה בעולם ובעצם ייצגה בעיניי סוג של בינלאומיות ורב תרבותיות שתאמו לעיצוב הדמות שבניתי".
אנרגיות מעולות עם עוז זהבי
ובוא נחזור אליך, מה ההשראות שלך לסרטים? איזה במאים ויוצרים אתה אוהב?
"ההשראות והיצירות מהן ינקתי משתנות כל הזמן, תלוי באיזה יום שואלים אותי. יש כל כך הרבה במאים וסרטים ואני כל פעם מגלה בדברים שלי אזכורים והשראות מסרטים שמבלי לשים לב הפכו לדומיננטיים אצלי או חדרו לי לתודעה. הסרט הראשון שאני זוכר שהימם אותי היה בלייד ראנר, הייתי בן 13 ויצאתי מהקולנוע מהופנט, עד היום אני חושב שזה אחד הסרטים הטובים שנעשו אי פעם. אם כבר טיול לעבר, אין ספק שרומן פולנסקי מקבל אצלי פינה חמה בלב, גיליתי אותו בגיל מאוד צעיר וגם אם במרוצת השנים כבר פחות התחברתי לעשייה שלו, אני חושב שהוא מאוד השפיע עליי, וכך גם סטנלי קובריק, שיצירותיו הן שיר הלל לקולנוע במובן הטהור של המילה. במידה מסוימת זהו סוג הקולנוע שאני, כיוצר, מנסה ביומרה רבה לעשות ולחקור.
יש כבר פרוייקט נוסף שאתה עובד עליו?
"כן, הפרויקט הבא שלי הוא סרט פשע שנקרא סימה ומיקה על שתי עברייניות ירושלמיות שעקב שרשרת אירועים הופכות מחברות הכי טובות לאויבות".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן