1. ליאונרדו דיקפריו זכה בפרס השחקן הטוב ביותר
כן, נו די, זה לא פוטושופ, שחררו כבר. הוא אפילו ניצל את הנאום כדי לדבר על ההתחממות הגלובלית, אבל אף אחד לא הקשיב כי כולם היו עסוקים בניסוח ציוצים שנונים. חוץ מה-BFF קייט וינסלט, כמובן, שמחאה כפיים בעמידה והתרגשה עד דמעות.
2. "מקס הזועם" היה המנצח האמיתי של הטקס
היסטריית האקשן האוסטרלית גרפה שישה פרסים: עריכה, העיצוב האמנותי, עיצוב תלבושות, עיצוב שיער ואיפור, עריכת סאונד ומיקס סאונד. לא הפרסים החשובים ביותר, אבל פרגון משמח מאוד לסרט המיוחד הזה. עם כל זוכה שעלתה או עלה לבמה התחזקה התחושה שמדובר בצוות הכי שמח ומגובש בתחרות. הזוכה הכי מגניבה - מעצבת התלבושות ג'ני ביוון, שעלתה לבמה בג'קט עור שעל גבו סמל הגולגולת הבוערת של הסרט, עשוי מאפליקציות נוצצות.
Mad Max costume designer Jenny Beavan's jacket is everything #Oscars pic.twitter.com/d7S33IQTrU
— The Cut (@TheCut) February 29, 2016
3. אבל הסרט הטוב ביותר הוא בכלל "ספוטלייט". מה?!
אחרי הכרזת המועמדים לאוסקר, צילם סטיבן קולבר מערכון שבו הוא מסכם בקצרה וברצף את המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. בין קטע מחזמר, פנטומימה ובדיחת תפוחי אדמה על חשבון מארק וואטני, היה שם גם ספוטלייט, שגרם לו למלמל "כמרים...אונס...עיתונאים? הלאה, הלאה!". "ספוטלייט" הוא סרט רציני ויבשושי שאי אפשר לצחוק עליו, וסביר להניח שיהפוך בהמשך לאחד הזוכים הנשכחים והזניחים בתולדות התחרות. אז מה אם "האיש שנולד מחדש" זכה בשלושה פרסים, בהם פרס לבמאי אלחנדרו גונזלס איניאריטו, בזמן שהפרס הנוסף היחיד של "ספוטלייט" היה התסריט המקורי (כשמולו סרט מצויר, שני סרטי אינדי ומתחרה מוביל שפספס את המומנטום, באמת חוכמה גדולה)? העיקר העמק השווה והמסר החשוב והכה נועז וחתרני "לאנוס ילדים זה לא בסדר". העיקר שאף בנקאי לא נעלב ושלא יתרחש רגע היסטורי עם זכייה בפרס הסרט הטוב ביותר של אותו במאי שנתיים ברציפות.
4. כריס רוק היה מאוד פוליטי אבל לא מאוד מצחיק
המנחה אשתקד, ניל פטריק האריס, פתח את הטקס עם שיר אהבה להוליווד, והאווירה העולצת ליוותה את הטקס לכל אורכו. לרוק לא הייתה הפריווילגיה הזו - הוא היה צריך למצוא את שביל הזהב שיאפשר לו להשתתף במחאת #oscarssowhite בלי שכל הקהל והמצביעים ירגישו ממש רע עם עצמם. חלק מהזמן זה עבד. מונולוג הפתיחה היה לא רע בסך הכל, אבל היה יותר פוליטי מאשר קורע מצחוק. "האם האקדמיה גזענית? You’re damn right שהוליווד גזענית. אבל לא גזענית צלבים בוערים, גזענית כמו אחווה בקולג'. 'אנחנו מחבבים אותך, רונדה, אבל את לא קאפה'", הצהיר במונולוג הפתיחה שלו, דיבר על הדרישה ההולמת של השחקנים השחורים בהוליווד לתפקידים טובים ("לפחות אחד בשנה, כמו ליאו") ואף הרחיק לכת וציין כי בעבר הנושא לא היה חשוב כל כך לקהילה כיוון ש"היו לנו דברים אמיתיים להפגין נגדם. כשסבתא שלך מתנדנדת מעץ קשה להיות מוטרד מהמועמדים לסרט הדוקו הזר הקצר".
בהמשך הטקס רוק היה לא עקבי באיכותו, כשמצד אחד סרטון מצחיק מאוד שהציג שיחות עם צופים בבית הקולנוע בשכונת קומפטון, שלא צפו ב"גשר המרגלים" ובכלל לא בטוחים שיש כזה סרט; ומהעבר השני רגעים חלשים בהרבה כמו המערכון בו וופי גולדברג וטרייסי מורגן השתלבו בסרטים המועמדים או זה שהציג את ג'ק בלאק כאייקון של תרבות שחורה. את הבדיחה על ההברזה של וויל וג'דה פינקט סמית' מהאוסקר, אותה השווה רוק ל"הברזה שלי מהתחתונים של ריהאנה. בכלל לא הוזמנתי", אתם יכולים להחליט לבד איפה לשבץ. חוץ מזה הייתה גם הערה על כך שפול ג'יאמטי הפך משונא שחורים ב"12 שנים של עבדות" לאוהב שחורים ב"קומפטון". כריס, צפית בסרט בכלל? וקיטור אחרון לסיום - רוק הקפיד לעשות את שלא יעשה - לצחוק מהבדיחות של עצמו.
5. חצי מהשחקנים השחורים בהוליווד הוזנקו כדי להכהות את הטקס
במערכונים, כמגישי פרסים, בסופר-קאט של הסרטים המשתתפים בפתיחת הטקס או סתם בקהל. People of Color מכל הבא ליד שולבו בטקס כדי לגרום לו להיראות מגוון ושיוויוני יותר, מקרי וושינגטון דרך דב פטאל (הילד מ"נער החידות ממומביי", כבר לא ילד) ועד אברהם אטה (הילד מ-"Beasts of No Nation" שזכה להתעלמות מוחלטת מצד האקדמיה). דיסוננס מגוחך כזה בין צורה ותוכן לא ראיתי מזמן. לא, כריס רוק, אני לא חושבת שהייתי צריך להתפטר ולפנות את המקום לקווין הארט כפי שהתבדחת בנאום שלך, אבל חייבים להודות שהארט היה יותר כריזמטי ואמר יותר דברי טעם ממך בזמן המסך הקצרצר שלו. את התותח הכי כבד שמרו, כמובן, לשיא הטקס - מורגן פרימן בכבודו ובעצמו העניק את פרס הסרט הטוב ביותר. זה היה הוא או אובמה, כנראה. הרגע הביזארי של הערב התרחש ממש בסיום, כשפרימן שנורר מרוק עוגייה של גירל סקאווטס ונשנש אותה בעוד המנחה מסכם את הטקס המאכזב והמוזר הזה.
6. לואי סי.קיי הוריד לבמאי הדוקומנטריים הקצרים
הקומיקאי חשב שהוא מצליח לשלב בין הומור מחוכם ואמירה משמעותית-ביקורתית כשציין כי המתמודדים בקטגוריה אותה העניק מקבלים בטקס האוסקר הזדמנות חד פעמית לקבל קצת אבק כוכבים לפני שהפסלון חוזר איתם לדירה הקטנה שלהם במכונית הונדה סיביק. הבדיחה הפטרונית והמבאסת הזאת התפוררה לגמרי כשהבמאית שרמין עובייד צ'ינוי עלתה לקבל את האוסקר השני שלה בזכות הסרט "A Girl in the River: The Price of Forgiveness" והזכירה שיוצרי דוקו לא מגיעים לתחום בשביל הכסף והתהילה, אלא בניסיון להפוך את העולם למקום קצת יותר טוב. במקרה שלה, הסרט הוביל לשינוי חוק בעייתי בפקיסטן.
7. מרגו רובי התחפשה לפסלון אוסקר
8. שרה סילברמן מלמלה משהו על סטוצים עם ג'יימס בונד
זה היה מוזר ולא כל כך מצחיק, אבל ראויה לציון העקיצה למפיקי בונד שטענו כי אידריס אלבה Too Street בשביל התפקיד ("בעיניי הוא לא סטריט מספיק").
9. ג'ו ביידן?!
כשפאקינג סגן הנשיא של ארה"ב מציג את ההופעה שלך, את יכולה להיות די בטוחה שהפרס בכיס שלך. אם קברינטי הטקס שיבצו את האקט שלך אחרון והשקיעו בהופעה סוחטת דמעות במיוחד, עם עריכה דרמטית, כינורות וגדוד של שורדות ושורדי תקיפה מינית שבאו ללוות אותך, אין ספק שמהטקס הזה את יוצאת עם הזהב. אה, לא?
10. השיר המחריד של סם סמית' מ"ספקטר" זכה בפרס השיר המקורי
במקום המופע של שיא הרגש בכיכובה של ליידי גאגא, ובמקום קרקס הסליז של The Weeknd. זאת ועוד - סמית' החליט, משום מה, שהוא "כנראה הגיי המוצהר הראשון שזוכה באוסקר", תוך התעלמות מאלטון ג'ון, ג'ודי פוסטר וזוכים גאים נוספים.
11. הילדות מהצופים מכרו עוגיות לקהל
למה? כי כריס רוק, או מישהו אחר עם היגיון מפוקפק, החליט שזה מצחיק ש-girl scouts יסתובבו באולם ויאספו שטרות בזמן שרוק צועק על סלבס אקראיים "אתה עושה 12 מיליון דולר לסרט, תקנה קופסה!".
12. שובו של עלי ג'י
אה, נכון, הדמות הזו אף פעם לא הייתה באמת מצחיקה. תודה על התזכורת.
13. הרובוטים של סטאר וורז קפצו לביקור
המצלמה כמובן חתכה מיד לג'ייקוב טרבליי (הילד המתוק מ"חדר") שהתרוצץ בכיסאו בהתרגשות בניסיון לראות היטב את גיבוריו ולחקוק בזיכרון את הרגע המאושר הזה.
14. וודי ובאז שנות-אור ציינו שני עשורים ל"צעצוע של סיפור"
והעניקו את פרס האנימציה ל"הקול בראש". גם המיניונים קפצו להענקת פרס מונפשת ומטופשת.
15. מה לעזאזל היה הקטע עם סטייסי דאש?
השחקנית, או כפי שאתם מכירים אותה - דיון מ"קלולס" - הפציעה לרגע על הבמה כדי לאחל לכולם "חודש ההיסטוריה השחורה שמח". הבדיחה הזו די עברה מעל הראש של הצופים הישראלים, אבל האמריקאים עוד זוכרים לה את הראיון לפוקס בו טענה דאש שחודש ההיסטוריה השחורה מעודד הפרדה ושאין בו צורך.
16. חליפה נהדרת, מייקל סטרהאן, אהבתי מאוד
17. גם אתה, ג'ארד לטו!
18. מארק ריילנס מ"גשר המרגלים" הפתיע וזכה בפרס שחקן המשנה
כי מדי פעם, בטעות, האנדרדוג שבאמת מגיע לו מנצח.
19. אליסיה וויקנדר הוכיחה שהאקדמיה תמיד שמחה לפרגן לנשים צעירות ויפות
כשזכתה בפרס שחקנית המשנה על תפקידה החביב בסרט הכה מאעפן "הנערה הדנית". הוכחה נוספת הייתה הזכייה של ברי לארסון על "חדר", אבל לא תשמעו ממני שום תלונות על זה. והיי, לפחות לא רייצ'ל "30 דקות של הנהונים ומבטים מודאגים" מקאדאמס.
20. ערימת ילדים, או: מגישי הפרסים הכי פחות ברורים אי פעם
ג'ייקוב טרמבליי לא הצליח להגיע למיקרופון וכמעט ולא שמעו אותו, בעוד אברהם אטה דיבר במבטא כל כך כבד שהיה כמעט בלתי אפשרי להבין מי זכה בפרס הסרט הקצר. טרמבלי לכריס רוק: "אהבתי אותך במדגסקר".
21. אכזבה מסוימת נרשמה כש"ההופעה המיוחדת" של דייב גרוהל כללה אותו שר את "Blackbird" עם גיטרה אקוסטית על רקע סרטון "לזכרם"
חשבתי שזה טקס פרסים, לא קומזיץ. אגב, המועמדים השנה התבקשו להעמיד רשימת תודות מראש כדי לקצר את הנאומים, והשמות רצו בתחתית המסך עם עלייתו לבמה של הזוכה. עמנואל לובצקי, שזכה זו הפעם השלישית בפרס הצילום, הודה בין היתר לביטלס.
22. סאנרייז קויגני, בת הזוג של מארק רופאלו, הפתיעה עם אחת השמלות המוצלחות של הערב
שזה לא מאוד קשה כי רוב השמלות היו על הפנים (אני אוהבת אתכן, ברי לארסון, קייט בלנשט וטינה פיי!).
23. וגם זה
24. הילדים האלה הועלו לבמה בטענה שהם סופרים את ההצבעות
וכריס רוק השחיל באותה הזדמנות גם את הבדיחות העוקצניות של הערב ("כבר צייצתם מה דעתכם? קדימה, הילדים האלה כנראה גם הרכיבו את הסמארטפונים שלכם").