למקרה ולא ידעתם, ג'וליאן מור סוף סוף הולכת לזכות באוסקר השנה. למרבה הפלא והצער, רק בגיל 54 השדה האדומה המדהימה הזאת תחבוק את האוסקר הראשון שלה. זו אמנם המועמדות החמישית במספר (שלישית על תפקיד ראשי) של אחת השחקניות הבולטות בהוליווד בעשורים האחרונים, אבל חברי האקדמיה אף פעם לא פינקו אותה בפסלון המוזהב שהגיע לה כל כך מזמן. אין ספק שהפרס שהיא צפויה לקבל בטקס הקרוב הוא מוצדק וראוי ביותר – היא עוצרת נשימה בתפקיד קורע הלב של אליס חולת האלצהיימר ב"עדיין אליס" – כשם שברור לכולנו שאת האוסקר הראשון שלה היא הייתה אמורה לקבל לפני שנים רבות. כבר בשנת 1998, בפעם הראשונה שהייתה מועמדת על תפקיד המשנה המהפנט ככוכבת פורנו ב"לילות בוגי", הגיע לה לזכות אך האקדמיה השמרנית לא נוהגת להעניק פרסים על תפקידים נועזים ומרובי סצנות סקס. שנתיים אחר כך מור הפסידה את האוסקר הראשון על תפקיד ראשי; התפקיד המושלם שלה בדרמה הרומנטית "סוף הרומן" שוב כלל יותר מדי סצנות סקס ופטמות חשופות, אבל בכל מקרה לא היה לה סיכוי מול הילארי סוואנק והביצוע המצמרר של "בנים אינם בוכים".
אוסקר פיצוי בשנה הבאה
האקדמיה אוהבת להעניק פסלונים וגם מועמדויות לשון פן, ובצדק. פן הוא ללא ספק אחד השחקנים הטובים בדורנו עם שני אוסקרים מוזהבים על המדף בחדר העבודה שלו. העניין הוא שהאקדמיה נזכרה להתחיל לחלק לו את הפסלונים אחרי שני התפקידים הכי טובים שלו. זה לא שב"מיסטיק ריבר" הוא לא יוצא מן הכלל וגם תפקידו כהארווי מילק בדרמה הביוגרפית "מילק" בהחלט ראוי לאוסקר, אבל שני התפקידים הטובים ביותר שלו הם תפקיד האסיר הנידון למוות שהסעיר את אמריקה ב"גבר מת מהלך" ותפקיד האב המוגבל שכלית שגרם לעולם שלם לבכות ב"קוראים לי סם".
את האוסקר של "גבר מת מהלך" הוא הפסיד לניקולס פאקינג קייג' על התפקיד הסביר ולו יותר שלו ב"לעזוב את לאס וגאס". אם זה לא מספיק מרגיז, את האוסקר שכל כך הגיע לו על התפקיד שלו ב"קוראים לי סם" הוא הפסיד רק בגלל שבשנת 2002 לחברי האקדמיה היה דחוף להפגין תקינות פוליטית, כי היא הרי בכלל לא גזענית, ולהעניק את אוסקר שני לדנזל וושינגטון על תפקידו הנשכח ב"יום אימונים". כפיצוי פן קיבל את הפסלון הראשון שלו מיד בטקס של 2003 על "מיסטיק ריבר", כי על טעויות משלמים, אבל התפקיד המצוין שלו במותחן של איסטווד לא משתווה לתפקיד הכובש שלו כסם, אחד המוגבלים הבולטים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. אל תתפלאו אם תשמעו מפן עוד נאומי זכייה בעתיד.
תנו להם אוסקר כל עוד הם בחיים
לצערנו מרובין וויליאמס כבר לא נשמע יותר נאומי תודה. הקומיקאי הגאון שהתאבד בתלייה בשנה שעברה היה מועמד לאוסקר על תפקיד ראשי 3 פעמים בחייו, אבל זכה בפסלון מסכן אחד על תפקיד המשנה ב"סיפורו של וויל האנטינג" בשנת 1997. כל כך הגיע לו לזכות על תפקיד ההומלס האקסצנטרי המרגש אותו גילם ב"פישר קינג", אבל 1991 הייתה השנה של אנתוני הופקינס בתור הקניבל הכי אהוב בהיסטוריה, חניבעל לקטר של "שתיקת הכבשים". גם אחד התפקידים שוויליאמס הכי מזוהה איתם, של המורה הנערץ על תלמידיו ב"ללכת שבי אחריו", זיכה אותו במועמדות בלבד. הרי לא היה לו צ'אנס בקרב מול כף רגלו השמאלית של דניאל דיי לואיס. לפחות ניתנה לו ההזדמנות להודות לכל מאן דבעי בפני עשרות מיליוני צופים בכל העולם פעם אחת בחייו.
להית' לדג'ר לא ניתנה ההזדמנות הזאת. בשנת 2009 לדג'ר זכה לאחר מותו על תפקיד המשנה האגדי בתור הג'וקר של "האביר האפל", אבל את הפסלון עליו ודאי פנטז כל חייו, עלו לקבל במקומו אמו, אביו ואחותו. שנה לפני כן הוא נמצא בביתו ללא רוח חיים עקב הרעלה משילוב של תרופות מרשם וכדורי שינה. מצד אחד זה מצער מאוד שחברי האקדמיה לא כיבדו את לדג'ר באוסקר שהוא היה ראוי לו על התפקיד הראשי האדיר שלו כקאובוי גיי בארון ב"הר ברוקבק", מצד שני מזל שהם העניקו את הפסלון במקום לפיליפ סימור הופמן על "קפוטה", כי גם הוא לא שרד הרבה יותר מדי זמן ומת ממנת יתר של הירואין בשנה שעברה. בקצב ההתאבדויות ושיעור התמותה הכללי של הכוכבים ההוליוודיים בשנים האחרונות, מומלץ לחברי האקדמיה לחלק את כל הפרסים שלה כל עוד הם עדיין יכולים לעלות על הבמה ולדמוע על הפסלון הנחשק. ויפה שעה אחת קודם.
עוד ב-mako תרבות: