סרטו החדש של קלינט איסטווד המועמד ל-6 פרסי אוסקר, מבוסס על אוטוביוגרפיה מאת כריס קייל, הצלף הקטלני ביותר בתולדות צבא ארה"ב. אז מי הוא האיש שחיסל 160 מורדים בעיראק בלחיצה על ההדק? הסיפור האמיתי מאחורי "צלף אמריקאי"
"אני לא חייב להרוג כדי לחיות. אני אב ובעל טוב יותר משאני רוצח", אמר כריס קייל בראיון למגזין "טיים" לאחר צאת ספרו "צלף אמריקאי" ב-2012, שמאז הפך לסרט קולנוע שובר קופות ועטור פרסים ועולה השבוע לאקרנים אצלנו. ציטוט מפתיע למדי, בהתחשב בעובדה שקייל מחזיק בתואר "הצלף הקטלני ביותר בתולדות צבא ארה"ב" - עם שיא של כ-160 חיסולים שנזקפו לזכותו בזמן שירותו בחיל הים האמריקני.
קייל נולד באודסה, טקסס, מדינה שרוב תושביה תומכים בזכות להחזיק נשק, וכמיטב המסורת קיבל את האקדח הראשון שלו מאביו כבר בגיל שמונה. מאוחר יותר זכה לרובה ציד משלו, ויצא עם האב לציד פסיונים, שלוים וצבאים בשעות הפנאי. כשהיה בתיכון, עבד כרוכב רודיאו בחווה עד שנפל ונפצע בזרועו – פציעה שמנעה ממנו להתקבל לחיל המארינס אחרי סיום לימודיו.
אך בדרכו החוצה מלשכת הגיוס פגש קייל מגייס ליחידת "אריות הים" של הצי (שלימים תהיה גם אחראית על חיסולו של אוסמה בן לאדן). מכאן, הדרך לחיל הים היתה קצרה.
רימון ביד אחת, תינוק ביד השנייה
מצייד צבאים, קייל הפך ב-1999 לצלף צבאי בעיראק. באוטוביוגרפיה שלו הוא מספר כי החיסול הראשון שלו היווה דילמה מוסרית אמיתית: אישה שהתקרבה לקבוצת נחתים כשבידה רימון יד, ועל זרועה השנייה תינוק. "בפעם הראשונה אתה לא יודע אם תצליח לעשות את זה", אמר בראיון למגזין "טיים". "אתה חושב שכן, אבל אתה לא יכול לדעת עד שלא תהיה בעמדה הזו. אתה שואל את המפקד שלך האם זה בסדר לירות, או שזה יסבך אותך בצרות. ואז אתה דואג שאחרי שתחזור הביתה, הפוליטיקאים יסקלו אותך ויעמידו אותך לדין על רצח".
כל הדברים האלה עברו לקייל בראש כשראה את המחבלת העיראקית, אך הוא החליט לירות בלית ברירה: "האישה הזו היתה כבר מתה", הסביר. "אני רק וידאתי שהיא לא תיקח גם כמה חיילי מארינס ביחד איתה".
זה היה החיסול הראשון מני רבים – בעשר שנותיו בצי רשם קייל לזכותו כ-160 חיסולים, כשהוא שובר את השיא הקודם שעמד על 109 הריגות, אותו קבע חייל רגלי בזמן מלחמת וייטנאם. כריס בכלל טען כי הוא אחראי ל-225 חיסולים, אך לא כולם קיבלו אישור רשמי.
"מעולם לא הפריע לי להרוג אדם", אמר בראיון ל"פוקס". "מה שהפריע לי הם אלו שלא הצלחתי להציל. העבודה שלי לא הייתה להרוג אנשים, אלא להציל אותם. כדי להציל חיי אמריקאים, אני צריך לנטרל את האויב".
לוחמי המחתרת העיראקים כינו אותו "השטן מרמאדי", למרות שאת שיא החיסולים שלו – 40 הרוגים – רשם בעיר פלוג'ה, וארגוני הטרור אף הציעו פרס על ראשו. החיסול המפורסם ביותר בקריירה הצבאית של קייל התרחש בבגדד ב-2008, עת ירה וחיסל מחבל שניסה לשגר רקטות לעבר שיירת רכבים אמריקנית. כריס הצליח לירות ולפגוע במחבלים ממרחק של כמעט שני קילומטרים, מרובה צלפים שמיועד לירי למרחק של עד 1,400 מטרים. "אלוהים ירה עבורי את הקליע ההוא", אמר בראיון ל"ניו יורק פוסט".
אחרי שנפצע פעמיים מירי ונפגע שש פעמים ממטעני צד, השתחרר ב-2009 מהצבא "כדי להציל את נישואיו". לדבריו, אשתו טאיה היתה צריכה לקרוא בשמו בכל פעם שנכנסה למיטה, כיוון שהוא היה עלול לחבוט בה באינסטינקט מתוך שינה. קייל נחשב לצלף בעל מספר העיטורים הרב ביותר, כולל שתי מדליות כוכב הכסף וחמש מדליות כוכב הארד.
"לציבור אין מושג מה באמת קורה שם"
אחרי שחרורו מהצבא עבר קייל לפרברים עם אשתו וילדיו והקים חברה אזרחית להכשרת יחידות משטרתיות וצבאיות בשימוש בכלי נשק ולחימה בשטח עירוני. הוא הקים קרן לעזרה לחיילים משוחררים והקדיש את זמנו לעזרה ליוצאי צבא הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית והלם קרב.
ספרו הראשון, "צלף אמריקאי", פורסם בינואר 2012 והפך לרב מכר. הוא החליט לפרסם אותו למרות הביקורת על חיילי יחידות מבצעים שמספרים על פעילותם הסודית, כפי שהסביר בראיון ל"טיים". "רציתי לספר לא על ההקרבה שהחיילים מקריבים, אלא על זו שנאלצים לעשות בני משפחותיהם, האימהות החד הוריות שעושות את העבודה בחיי היומיום", אמר. "רציתי גם לספר את סיפורם של החברים שלי, שלא קיבלו מדליות ולכן לא שמעתם עליהם. הם מתו מות גיבורים".
הוא לא היסס להשיב לכל אלה הטוענים כי הוא רוצח בדם קר: "לציבור אין באמת מושג מה מתרחש בצד השני של העולם, המציאות הקשה של מה שהאנשים הללו מעוללים לעצמם ולאנשים שלנו", הוסיף. "ויש דברים שצריכים להיעשות כדי שזה יטופל".
"היה חשוב לו להגן על החיילים"
אחרי הצלחת הספר, סרט הוליוודי היה רק עניין של זמן. בראדלי קופר החליט להפיק ולככב בתפקיד הראשי, וגייס למשימה את התסריטאי ג'ייסון הול. סטיבן שפילברג נבחר לביים את הסרט, אך פרש בשל שיקולי תקציב ופינה את מקומו לקלינט איסטווד, שקרא והתרשם מאוד מזיכרונותיו של הצלף המפורסם.
טאיה סיפרה השבוע למגזין "פיפל" כי חייל מארינס שהגיע לביתה עם מדליה. "הוא אמר לי, 'אני כאן בגלל שכריס הציל את חיי. יש לי ילדה בת שנתיים שלא היתה נולדת לולא כריס'. מה שהיה חשוב לו זה להגן עליהם, לשמור על הגב שלהם ולהביא אותם הביתה בשלום".
