סרטי קולנוע ומחשבים לא באמת כל כך שונים כשחושבים על זה. בשני המקרים טיב החלקים שמתחת למכסה המנוע והשילוב הנכון ביניהם קובעים את מידת ההצלחה. סטיב ג'ובס אמנם נודע בזכות העין העיצובית החדה שלו, אבל המוצרים שהביא לעולם נבנו תמיד מהחומרים הטובים ביותר בשוק. לפעמים כאלה שהשוק אפילו לא הכיר קודם. כי בלי מעבד איכותי, בלי מערכת הפעלה ידידותית ובלי מנוע גרפי חזק, כל מה שבחוץ הוא רק אריזה יפה. עכשיו רק החליפו את המעבד בתסריט, את מערכת ההפעלה בבימוי ואת המנוע הגרפי בעריכה וקיבלתם את ג'ובס.
הטעות הגדולה באמת שעשו אולפני "Open Road Show" עם "ג'ובס" היא ההחלטה לשחרר אותו כסרט קולנוע בהפצה רחבה. זאת למרות שדי ברור שבעיניהם היה מדובר בלא יותר מסרט טלוויזיה, שנועד להעביר אותנו בין תחנות חייו המרכזיות, מבלי לספק כל אמירה משמעותית, טוויסט דרמטי או נקודת מבט מקורית כלשהי. באותה מידה אפשר לוותר על 40 השקלים לכרטיס והשעתיים של זמן הריצה ופשוט לעבור על דף הויקיפדיה של מייסד "אפל". ככה גם תחסכו מעצמכם את איכויות המשחק של אשטון קוצ'ר, אבל לזה עוד נגיע.
השמן עם המלחם
ההוכחה הטובה ביותר לכך שג'ובס מעולם לא היה אמור להיות יותר ממסחטת כספים על חשבונו של אייקון תרבות, מגיעה עם האנשים שהופקדו על הפרויקט הזה. הבמאי ג'ושוע מייקל סטרן שהביא לנו עד היום...ובכן כלום, והתסריטאי מאט וויטני, שבדף ה-IMDB שלו לא תמצאו דבר מלבד שמו. כשלוקחים בחשבון שמייקל סטרן היה גם המפיק בפועל, מבינים שלא הייתה סמכות מקצועית רצינית אחת שהייתה יכולה לצעוק "קאט" ולהראות לשניים כמה רע המוצר שלהם נראה באמת.
נו מילא, מי צריך דמויות מורכבות? עם עריכה טובה אפשר לפתור כמעט הכל. אבל נראה שגם כאן העדיפו לחסוך (מי יודע? אולי הבמאי והמפיק הוא גם העורך במקרה הזה). רגע אחד הגאון מפאלו אלטו יושב עם חברתו ומריץ סמים, רגע אחר כך היא כבר פורצת לחדרו בוכה ומספרת לו על היריון, והופ קופצים להשקת המחשב החדש (מתי זה קרה? מי יודע), אין הרבה זמן כי הנה הוא כבר נשוי עם שני ילדים שאחת מהם כבר מתבגרת בחופשת קיץ. רגע אחד הוא מפוטר מהחברה אותה ייסד ובשנייה שלאחר מכן הוא מוחזר אליה כאילו לא עברו 12 שנים סופר משמעותיות בתווך. אף נקודת זמן לא משמעותית באמת כי היא נועדה בסך הכל לדרוך חזק על בלוטות הרגש שלנו בציפייה נואשת לדמעות.
הכי רחוק מהמקור
כמעט אי אפשר שלא להשוות את "ג'ובס" לסרט אחר שהתמקד בגאון טכנולוגי רק לפני שלוש שנים. "הרשת החברתית" של דיויד פינצ'ר ואהרון סורקין התמודדה גם היא עם אותה הבעיה: סיפור טכני שבמרכזו חנון על שהצליח לשנות את העולם באמצעות כתיבה של שורות קוד. הפתרון שלהם היה להפוך את כל זה למעטפת ולהתמקד ביחסים הבין אישיים, באינטריגות ובבגידות שהולידו את הדרייב לייצר משהו שאיש לא עשה לפני כן. ההשלכות של מעשיו של מארק צוקרברג על הסביבה הקרובה אליו: התרגום של מושגים כמו מניות ואחוזי אחזקה לערך החברות והתסכול בהמתנה למישהי שתאשר את הצעת החברות שלך. יחי ההבדל הקטן.