הדרך הכי טובה לתאר את "לגו" היא פרומו. זה ככל הנראה הפרומו הארוך ביותר שתראו בעתיד הנראה לעין, ובכל זאת הוא לא יגרום לכם לשנוא פרסומות. להיפך, תצאו ממנו מאושרים ומלאים באנרגיה. אפשר לומר ש"לגו" הסרט מגיע למעשה מהעתיד: הוא כל כך מהיר, כל כך תזזיתי וכל כך אבסטרקטי מצד אחד, אבל קורץ למבנים תסריטאיים מוכרים מנגד. התחושה שמתקבלת היא של צפייה בסרט מתקופה פוסט פוסטמודרניסטית, או איך שלא תרצו לקרוא למה שיקרה כשהקשב האנושי יגיע לקיצו. בתוך החלל התרבותי הענק הזה, הקריצות והבדיחות כבר מגדלות קריצות ובדיחות משל עצמן, הפרסומות והבדיחות מגולגלות אלה באלה ואין שום דרך להפריד ביניהם.
ל"לגו" אין באמת עלילה, יש בו יותר פרודיה על עלילה. אמט (כריס פרט החמוד) הוא איש שחי בעולם שבו רק שיר אחד מתנגן בלופ ברדיו כל היום – "Everything Is Awesome". מדריך מפורט מבהיר כיצד יש לנהוג בכל סיטואציה: להיות נחמד לאנשים ברחוב, להשקיע בעבודה ולהישמע להוראות המדריך. מאחורי העולם הזה מסתתר איש עסקים נחלולי בשם מר עסקים (וויל פרל, ייבדל לחיים ארוכים). כמו כל נבל נכלולי ועשיר, גם מר עסקים מחפש את "החתיכה החסרה" שתאפשר לו להשמיד את העולם.
באופן מפתיע , הסרט לוקח את העלילה הזאת, שנשמעת כמו פרודיה מוצהרת, מאוד ברצינות. הוא בונה סביבה מסע שלם לאמט הכולל התאהבות בבחורה בשם ווילדסטייל (אליזבת בנקס), מעבר בין עולמות שונים ואינספור דמויות משנה. וזה כולל את באטמן, שמקבל בסרט תפקיד משמעותי (לעומת סופרמן שסתם יוצא אפס).
צמד הבמאים פיל לורד וכריסטופר מילר הוכיחו פעם אחר פעם שהם הכותבים והבמאים הקומיים הכי חדים בהוליווד. "רחוב ג'אמפ 21", סרטם הקודם, היה מתנה שלא הפסיקה לתת. במיוחד לאור העובדה שאף אחד מאתנו לא חשב שהוא יוכל ליהנות מקומדיה שמבוססת על הסדרה המקורית. ב"לגו" הם מוכיחים שוב שמכל רעיון רע אפשר לעשות סרט טוב. קודם כל מפני שהסרט עשוי אמנם באנימציית מחשב, אבל מדמה עולם עצום ממדים שמורכב כולו מלגו. זה יפה כמו שזה נשמע, והחשיבה על כל פרט קטן מהפנטת. אפילו את גלי הים תגלו מחדש כשתראו אותם נעים בקוביות לגו מסודרות.
אבל החשובה מכל היא הרמה העליונה. לורד ומילר מצאו אשכרה הרשו לעצמם לשבת על הרצפה ולהתחיל לשחק בלגו, כאילו הם ילדים קטנים. התוצאה היא לא רק מצחיקה במיוחד, אלא גם מרגשת. הם הלכו כל כך רחוק עם הנוסטלגיה הזאת, עד שבמובן מסוים אם חותרים תחת המהלך שלגו, המותג, עושה בעצמה בשנים האחרונות. חברת לגו, שבעבר ייצרה לבנים רנדומליות ואפשרה ללקוחות שלה לזרום עם הדמיון שלהם, עברה למודל של סטים ממותגים. כל אחד מהם כולל חוברות הרכבה מסובכות סטייל איקאה. לורד ומילר לקחו המימון שקיבלו מהחברה ויצרו סרט שחותר תחת המסחריות הזו. כל פריים בסרט הזה זועק לחזרה לימים הטובים של פעם, אלו שבהם אפשר היה להשתולל בלי סוף עם קוביות פלסטיק מתחברות.