ענן אטלס הוא סרט שנוצר על פי ספר שבלתי ניתן היה לעשות לו אדפטציה. שישה סיפורים נפרדים, כל אחד מהם כתוב בסגנון שונה לחלוטין, כולם מתרחשים בזמנים שונים (שניים מהם בעתיד!) ומתקשרים זה לזה בצורה דקה מבחינה עלילתית, ויותר עמוקה מבחינה תמאטית. את המשימה הבלתי אפשרית הזאת החליטה הוליווד להפיק בתקציב ענק ולהפקיד את מלאכת הבימוי בידי שלושה במאים שונים. מצד אחד - הוואשובסקים (האחים וואשבסקי, יוצרי "מאטריקס"), שחזרו סוף סוף לביים אחרי הגלות הארוכה של פוסט 'ספיד רייסר', מצד שני טום טייקוור (ראן לולה ראן) מקבל סוף סוף מהוליווד הזדמנות שניה לביים אפוס גדול, אחרי שבניסיון האחרון זה נגמר ב"בושם" המשונה.
שלושת הבמאים הבינו היטב שדרושה כאן גישה שונה. ספר הוא לא מדיום תחום בזמן. ניתן לקרוא פרק ולהפסיק גם חודשים עד שקוראים את הפרק הבא. לכן ההחלטה הראשונה (והמבורכת) היא לשזור את כל הסיפורים אחד אל תוך השני. מה שאומר שכבר בדקות הראשונות של הסרט תבינו שאתם צופים בסיפור על מלחין צעיר בשנות הארבעים, עיתונאית חוקרת בשנות השבעים, מלצרית בסיאול של עוד מאה שנה, מו"ל זקן ומשעשע שחיי בימינו וכו'. כדי לדבר על כל סיפור וסיפור יידרשו כמה ביקורות, אבל סרט, ובטח מה שענן אטלס מנסה לעשות, הוא מכלול של כל הסיפורים וקווי העלילה בו.
לא רק זה, תאלצו גם להתמודד עם העובדה שהשחקנים הראשיים חוזרים בכל סיפור. טום הנקס והאלי בארי בולטים במיוחד בכל סיפור שתראו, אבל בנוסף תקבלו מנות גדושות של יו גרנט, הוגו וויבינג (חכו לרגע שבו הסוכן סמית' המאיים מופיע בתור אחות בבית אבות), ג'ים ברודנט והכוכב העולה של הסרט - בן וויאשו המצוין (רק לפני רגע היה קיו בסקייפול), שלחלוטין גונב את ההצגה מכל שאר השחקנים בסרט. האלי ברי היא כנראה הנקודה החלשה של הסרט. היא פשוט לא שחקנית כל כך טובה לסחוב כל כך הרבה תפקידים. ולא משנה באיזה זמן באיזה צד של העולם תשימו אותם, היא וטום הנקס לא יוצרים שום כימיה, בשום צורה.
כל הבלבול הזה אמור ליצור חוויה קוהרנטית, שתתעצם על המגלומניות הקשה לקשור שישה סיפורים לסרט של שלוש שעות. או בקיצור - מישהו צריך לפצות אתכם על כך שאתם צופים בסרט מאוד מבלבל עם הרבה יותר מידי מידע במשך שלוש שעות. כאן, יש גם הצלחות וגם פספוסים. בעיקר כי לא כל הסיפורים מוצלחים כמו האחרים - הסיפור של המלחין הצעיר בולט במיוחד. הסיפור המתרחש בסיאול החדשה בעוד מאה שנה גם יזכיר לכם קצת את המטריקס, וויזואלית הוא יפיפה. היתר פשוט לא מספיק מעניינים. כך שאתם מוצאים את עצמכם מתרגשים מסצנה אחת, ואדישים לסצנה שבאה מיד אחריה.
"ענן אטלס" חוזר לעסוק בנושאים שמרתקים את הוואשבסקים במיוחד: גורל, הרעיון הבסיסי של מציאת התכונות האנושיות, הטובות והרעות, הבולטות והמינוריות, בכל אחד. את זה הם יודעים לעשות היטב. זה נהדר לראות אותם חוזרים סוף סוף לכס הבמאים. לא רק כפירוטכנים מטורפים, אלא כבמאים עם רעיונות שחורגים את גבולות התסריט שאיתו הם עובדים. ענן אטלס לחלוטין מקבל את הטון שלהם - זה סרט חף מציניות, הוא מגלומני, עשיר, תענוג להסתכל עליו. וגם אם המגלומניה שלהם לא לוקחת אותם רחוק כפי שהם קיוו שהיא תיקח אותם, עדיין מדובר בסרט שהוא מרתק לצפייה. אם כי בשביל סרט כל כך מבלבל, שדורש מהקהל שלוש שעות של סבלנות, ייתכן שבשביל חלק לא קטן מהצופים הוא יהיה קצת יותר מידי.
