"אבדון" הוא חתיכת סרט מוזר. כמו הרבה מאוד בלוקבאסטרים מהשנים האחרונות הוא מבוסס על ספר קומיקס, אבל כזה שמעולם לא פורסם (ושנכתב על ידי הבמאי של הסרט). הבמאי שלו, ג'וזף קוסינסקי, ביים לפניו סרט מותג ענק לדיסני, "טרון, המורשת", אבל זה היה רק הסרט הראשון שלו, והנה סרטו השני. והכי חשוב - בשביל סרט קיץ אקשני ומגניב, מדובר בסרט עם מעט מאד פיצוצים. רובו בנוי דווקא מצילומי נופים, ארכיטקטורה מרהיבה, אנימציית מחשב שאינה משתלטת על הסרט ופסקול נהדר.
זיכרונות ממד"ב אחר
למרות שאין לו זיכרון מחייו הקודמים, לג'ק יש פלאשבקים למקום אחר, שבו הוא לא היה יכול לחיות - ניו יורק של ימינו. מכאן נשאר לשאול מה מסתתר בתוך הראש של ג'ק, מהם הזיכרונות האלה ומאיפה הוא באמת מגיע?
אם תחפשו ממש בקדחתנות תמצאו שאלות על זהות אנושית מסתתרים בתוך "אבדון", אם כי הם החלק החלש יותר של הסרט. באופן כללי הוא מרגיש כמו אוסף ציטוטים גדול מסרטי מד"ב טובים באמת, כאלה שאם אציין אותם אואשם בספוילר כזה או אחר. נגדיר את זה ככה: החורים בעלילה הם הרגעים שבהם התסריטאים לא מצאו דרך לגשר בין סרט אחד שממנו הושפעו לסרט אחר.
מרהיב ומגוחך
יש תחושה שלקוסינסקי יש טעם טוב בחך הקולנועי שלו. הוא יודע לשלב היטב תמונה וסאונד, אבל לא באמת יודע כיצד לברוא מכל זה סיפור, שיכול להשאיר חותם גדול יותר על הצופה. קוסינסקי הוא האיש שיודע לברור מרכיבים טובים וטריים אבל לא יודע לבנות מהם ארוחה שלמה. זה מודגש מאוד בבחירה בטום קרוז, שהתפקיד תפור עליו, אולי אפילו קצת יותר מידי. קרוז מרגיש כמו כל טום קרוז בסרט מדע בדיוני שראיתם כבר. אם זה לא מספיק, לדמות שלו קוראים ג'ק, כמו פחות או יותר בכל סרט גנרי אחר שלו. גם מורגן פרימן מרגיש כמו כל מורגן פרימן שכבר ראיתם, ועדיין כיף לראות אותו לועס סיגר במבט של מי שראה כבר הכל.
התערובת הזאת יוצרת תחושה של כיף תוך כדי, וחוסר סיפוק חמור אחרי. אבדון הוא ללא ספק סרט מבלבל - יצירה שמרגישה אישית, אבל מפוצצת בכסף. חוויה וויזואלית מרהיבה עם מסר מגוחך. כיף גדול ומבלבל. אבדון נשאר סרט קר ורחוק כמו המקום שבו הוא צולם.