רגע של נוסטלגיה: זוכרים את הרגע שבו הגיעו הידיעות על מותה של הנסיכה דיאנה? כמה כולנו ריחמנו אז על הדמות הטרגית והזדעזענו מהדרך שבה מצאה את מותה, את תחושות האשמה, את מהדורות החדשות שמשדרות שוב ושוב ראיונות שובי לב איתה. אם התגעגעתם לתחושות האלה ובא לכם לרחם שוב על ליידי די, מצאנו את הסרט שיגרום לתאונה שלה להיראות כמו משחק ילדים.
דיאנה הוא סרט שבו שחקנית אוסטרלית משחקת נסיכה אנגליה כשהיא מבוימת על ידי במאי גרמני. אם זה נשמע לכם כמו פיץ' שהייתם מוכנים לשלם עליו כסף בשביל לראות, תהיו בריאים. נעמי ווטס, אחת השחקניות האמיצות בעולם, ממשיכה לבחור תפקידים שיכולים להרים או להפיל אותה לקרשים. אבל עם המזל שלה היא מצליחה לרוב ליפול. דיאנה הוא בדיוק התפקיד הזה - סרט שעוסק בתקופה שבה היא כבר פרודה מצ'ארלס, גרה בארמון סגור ומנסה לשקם את חייה בעזרת קשר רומנטי. עד כאן מעניין.
כמו היטלר, רק בבלונד
על הסרט הראשון באורך מלא של הנסיכה הטראגית הופקד אוליבר הירשביגל. איזו טעות. הירשביגל זכה אמנם למועמדות אוסקר בקטגוריית הסרט הזר, אבל אתם כנראה מכירים אותו בעיקר בזכות הסצנה המפורסמת הידועה כ"היטלר מתעצבן". עכשיו ניתן לדברים לשקוע קצת. תחשבו על זה - האיש שביים סרט ביוגרפי על הימים האחרונים בבונקר של היטלר נבחר לביים סרט על הימים האחרונים של דיאנה. מפתה לחשוב שבמאי שהצליח בביוגרפיה אחת ילמד גם את הדמות החדשה ויידע להוציא ממנה משהו חדש ומעניין. אבל לא.
בסופו של דבר, "דיאנה" נאבק בינו לבין עצמו על מה הוא מעוניין להיות יותר: סרט ממש משעמם או סרט ממש מעצבן. מה שבטוח הוא מתח את גבול הסבלנות שלי עד לקצה. ולבסוף, כשמגיע הקץ הידוע מראש, הייתי בטוח שבמקום שיחזור של האומה הבריטית האבלה נראה שחזור נאמן יותר להיסטוריה האלטרנטיבית שהסרט מציע, שבו העם האנגלי מפוצץ פסלים של הנסיכה האכזרית והמטומטמת משל היו פסלים של סדאם חוסיים בעירק. המלחמה הסתיימה, התקשורת חיסלה את המפלצת בפאה הבלונדינית המגוחכת. עכשיו אפשר לחזור לחיים.
