אחרי סרט שני חלש יחסית, חילופי במאים וסרט גיבורי על ענק שהאפיל על הכל, נראה היה שהמניות של איש הברזל בירידה. הסרט השלישי בסדה מוכיח ש"איירון מן" לא רק חי ובועט, הוא מסוגל גם להמציא את עצמו ואת ז'אנר גיבורי העל כולו מחדש
ההיסטוריה של פרנצ'ייזים הוליוודיים גדולים והספרה 3 לא ממש מעודדת. תשאלו את "הסנדק", "שודדי הקאריביים", "מטריקס" או "הנוסע השמיני", ואלה רק דוגמאות על קצה המזלג. הסרט השלישי בסדרות מצליחות מסמן בדרך כלל את השלב שבו נגמר הרעיון שהפך את הכותר המקורי למוצלח, ומה שנותר הוא ניסיון לרכוב על אדי הסיפור ההוא, בדרך כלל תוך הגזמה פראית ברמת האפקטים והפיצוצים.
"איירון מן" הגיע לשלב מעורר האימה הזה במצב בעייתי אפילו יותר: הסרט השני בסדרה (על אף הרווחים המרשימים שהשיג) היה "נחמד" במקרה הטוב, טיפשי במקרה הרע יותר, וגרר אחריו חילופי במאי (כזה שהיה ידוע מראש, ועדיין), צעד שמסמן בדרך כלל על קטסטרופת מתקרבת. מצד שני, הסרט השלישי הגיע אחרי הופעה מוצלחת של הברזלון ב"הנוקמים" מפוצץ הקופות, מה שהשאיר בכל זאת מקום לאופטימיות.
גיבור בטראומה
פעם אחרונה שאני עושה בייביסטר לילדים של השכנים
כלפי חוץ נראה טוני סטארק (רוברט דאוני ג'וניור) בדיוק כפי שהכרנו אותו: יהיר, בטוח מתמיד וקוץ בישבנה המעוצב של פפר פוטס (גווינת' פאלטרו), אבל מסתבר שעמוק בפנים הוא חווה לראשונה טראומת קרב אמיתית, זכר למאבק הגדול של "הנוקמים" בפלישת החייזרים, שכמעט הביא למותו. אלא שבמקום לטפל במשבר הלא צפוי, הוא מחליט להשליך את עצמו למאבק מול טרוריסט מסוכן ומסתורי בשם "המנדרין" (בן קינגסלי), שמחזיק בנשק ביולוגי קטלני. ההתמודדות הזו מאיימת להשמיד את כל מה שבנה לאורך השנים ומאלצת אותו לצאת למסע של התמודדות עם פחדיו החדשים וגם עם שדים מהעבר, שנותרו כלואים עמוק בארון.
החדשות הטובות עבור הסרט השלישי הן שהאיש שהחליף את ג'ון פאברו (שביים את שני הסרטים הראשונים, ומפציע כאן כשחקן בתפקיד קטן) הוא קולנוען יצירתי ומוצלח הרבה יותר ממנו. שיין בלאק אמנם ביים רק סרט אחד עד היום ("קיס, קיס, בנג, בנג" המצוין), אבל נחשב לאחד מכותבי האקשן השנונים והמוצלחים בהוליווד (סדרת "נשק קטלני", "אחרון גיבורי הפעולה"). בלאק מבין אקשן, יודע איך הוא נשמע, מדובר ונראה. אתגר הסרט השלישי היה תפור למידותיו, והוא עומד בו בצורה מרשימה מאד.
אני רוצה לדעת מי זה, ואל תגידי לי ששם המשפחה שלו זה מן
הדבר הבולט ביותר ב"איירון מן 3" הוא העובדה שהבמאי שלו הוא גם מספר סיפורים מצוין. עלילת הסרט נראית פשוטה וגנרית על פניה, אבל מחביאה מתחת לפני השטח יסודות של קומדיה מעולה, מבט ביקורתי ופארודי על עולם סרטי גיבורי העל ושאלות פילוסופיות סטייל "האביר האפל" על הקשר בין המסכה, האדם שבתוכה והיכולת של כל אחד מהם להתקיים בזכות עצמו. כל אלה, כאמור, עוטפים בחכמה ועם טונות של קלאסה, את אחד מהסרטים המרהיבים והמקוריים ביותר ויזואלית שנראו על המסך בשנים האחרונות. לפחות שלוש סצנות קרב יוצאות דופן (המתקפה על בית סטארק, המתקפה על האייר פורס 1 והקרב האחרון באזור התעשייה) הופכות אותו לבידור ברמה כל כך גבוהה, שאף חובב של הז'אנר לא יכול להרשות לעצמו לפספס.
הממד המיותר
מי ששם את הפנס הזה ליד החלון שלי עוד ישלם ביוקר
מעבר לסיפור המורכב, לקצב הנהדר של הסרט ולהומור הנהדר שלו , גם צוות השחקנים שנאסף לטובת הסרט השלישי (בניגוד מוחלט לזה שלפניו) הוא בול פגיעה. את רוברט דאוני ג'וניור, מכונה של וואן ליינרים ורפרנסים תרבותיים, כבר כמעט למדנו לקבל כמובן מאליו. אלא שהפעם נוספת גם נגיעה של דרמטיות למשחק שלו, כזאת שלא התרגלנו לראות בטוני עד היום. אבל הנשק הסודי של הסרט הוא בן קינגסלי הנפלא, שמייצר כאן נבל איקוני ומפתיע כמו מעט מאד רשעים בסרטי גיבורים עד היום. גם גאי פירס, שאת תפקידו בכוח לא נפרט מחשש לספוילרים, מביא את יכולות הרשע המוצלחות שלו אל המסך, כשרק גווינת' פאלטרו ממשיכה להיות הדבר הכי מעצבן וחסר אותנטיות בסדרה, מה שבולט ליד הופעות כל כך מוצלחות. גם התפקיד של רבקה הול מרגיש קצת מפוספס, למרות ששם הבעיה נמצאת דווקא בתסריט והרבה פחות בהופעה על המסך.
אם בכל זאת צריך להצביע על חלק מעט בעייתי בסרט מדובר בבחירה להקרין אותו בתלת ממד. כמו בהרבה מקרים אחרים בסרטים של "מארוול" מדובר בהמרה לתלת ממד, ולא צילום במקור של הסרט באופן הזה. על אף שהפעם ההמרה הזאת לא מייצרת תופעות לוואי נוראיות כמו החשכת המסך, היא לא תורמת בשום צורה לאפקט שיוצר הסרט ומייצרת את התחושה, הקצת מעיקה, שמישהו ניסה לעשות על הגב שלנו עוד כמה שקלים בלי לתת תמורה אמיתית.
שונא לצאת בפורים
"איירון מן 3" הוא סרט קיץ נפלא, מרהיב ומגניב, שמתעלה על שני קודמיו ולמעשה ממציא את הסדרה מחדש. הוא מתחבר ל"הנוקמים" ולסרט הראשון בסדרה, מתכתב איתם וסוגר מעגלים שנפתחו בהם בצורה חכמה וכיפית. יש בו גם הסתכלות ביקורתית על ז'אנר סרטי הגיבורים וגם את כל מה שגורם לצופים שלהם להעריץ אותם. רחמים על יתר הבלוקבאסטרים של קיץ 2013, נראה אותם מצליחים לעמוד ברמה הזאת.
