הישראלים, כידוע, חולים על אלמודובר. רובנו לא עטים בהתלהבות על קופות קולנוע לב על מנת לרכוש כרטיסים לסרטים זרים, אבל עם אלמודובר זה אחרת, הוא מצליח להשתייך בו זמנית לקולנוע כיפי וגם למעגל סרטי האיכות, ובכך מספק אותו פעמיים - גם ראינו משהו סופר כיפי וגם חשנו מתוחכמים. תודה פדרו! אולי זו הסיבה שסרטו החדש, "לעוף מהתרגשות", מתקבל בחמיצות כה גדולה - הוא אמנם מאוד מהנה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא קומדיה פשוטה ודי וולגרית. ראינו סרט זר, אבל הוא לא היה בשום פנים ואופן איכותי, אנחנו חשים מרומים.
אבל זה לא אומר שלא כדאי לכם ללכת לראות אותו. "לעוף מהתרגשות" מתרחש כמעט כולו בתוך מטוס שחווה קשיים טכניים ולא יכול לנחות. עד שיימצא מסלול שבו הוא יוכל לבצע נחיתת אונס, צוות הדיילים, שמורכב משלושה הומואים (בראשות חוויאר קאמרה ההורס), עושים ככל שביכולתם על מנת להרגיע את נוסעי מחלקת העסקים שכוללים מתקשרת בתולה, מתנקש, מלכת סאדו, שחקן, סוחר סמים ואיש עסקים הבורח מהחוק. מחלקת התיירים הורדמה כולה בעזרת מרפי שרירים על מנת שלא ייכנסו לפניקה וכצפוי - סם אונס שנלקח במערכה הראשונה יוביל לאונס במערכה השנייה. אה, ויש גם שני טייסים, אחד גיי ואחד דו מיני. כי אם הסרט הזה היה יותר הומואי הוא כבר היה יוטיוב של פרחות מועדונים.
אבל גם אם זו לא החוויה הרגשית העמוקה של סרטו הקודם, "העור בו אני חי" (שהדעות חלוקות לגביו, אבל לטעמי היה יצירת מופת), ובטח שלא כמו סרטיו הגדולים באמת כמו "אהבת בשר ודם", אך גם לא מופרע ומטלטל כמו הקומדיות המוקדמות שלו, "קיקה" למשל, זה עדיין עובד. זה פשוט סרט חמוד, קומדיה דבילית ונורא מצחיקה שהיינו עפים עליה אילולא ציפינו להרבה יותר, אבל כזאת שצריכה להזכיר לנו שגם כשאלמודובר לא במיטבו, הוא עדיין הדבר הכי כיפי בסביבה.
