הנה הבדיחה הכי טובה שנכתבה על ״בתוך לואין דיוויס״ ומתארת את הסרט בצורה הטובה ביותר. היא נכתבה על ידי האחים כהן עצמם, שאמרו שהסרט הרגיש להם חסר עלילה יותר מדי אפילו בשבילם, אז הם דחפו לשם חתול. זו לא רק בדיחה טובה, זו גם אמירה נהדרת לסרט בו יש חתול כל כך בלתי נשכח.
זו החלטה קשה, האם להמליץ למישהו לצפות ב״בתוך לואין דוויס״. מצד אחד, מדובר באחד מחוויות הצפיה הטובות ביותר שיעברו עליכם בשנים הקרובות, אפילו בהשוואה לסרטים אחרים של האחים כהן (וידוי - יוצרי הקולנוע האהובים עליי מכל). מצד שני - זה סרט שיכול להכניס אותך לתסכול קיומי שלא יעזוב אותך, אולי לכל החיים. לואין דיוויס הוא עוד נדבך ברצף היצירות המופלאות הבלתי פוסק של האחים. סרט שמתכתב היטב עם כל היצירות שלהם בעבר, אבל נשאר נאמן גם לעצמו. במידה רבה, זהו גם סרט שבו האחים כהן מפציעים בו לעיתים ונעלמים לעיתים אחרות. מדובר אמנם בסרט הכי ״אווירתי״ שהם הצליחו להוציא, אבל גם כזה שהוא אולי האמירה הכי אישית שלהם. זוהי גם יצירה אחות מופלאה ל״יהודי טוב״, כך שמי שאהב את הסרט הזה יעוף פה למחוזות אחרים.
אוסקר אייזק מתאים כמו כפפה ליד של האחים. שחקן שיכול בהבעה ריקה אחת להגיד יותר מאשר רוב השחקנים. שחקן ראשי טרי, צוות שחקנים מרוענן כמעט לחלוטין (מלבד ג׳ון גודמן הענק, בתפקיד שמרגיש כאילו האחים כהן כתבו לו כבר לפני שנים), ואפילו צלם חדש במקומו של רוג׳ר דיקנס הגדול (על כך הופקד ברונו דלבונל, הידוע כצלם של "אמלי") נותנים לכמה רגעים הרגשה שבתוך לואין דיוויס הוא דווקא התרחקות מהאנתולוגיה העצומה שהיא סרטי האחים כהן. ישנה תחושה של רעננות בין השורות, שאולי הם היו כה זקוקים לה אחרי תקופה ארוכה בה הנפיקו סרט כל שנה. ועדיין, זה לחלוטין סרט שמתקשר עם כל מה שג׳ואל ואיתן עשו עד היום.
המסע של לואין הוא מסע מעגלי חסר תכלית. מצד אחד הוא נראה מלא עמוס בצירופי מיקרים משונים, ומצד שני הוא מלא באותות ומופתים, ברגעים שרק אמונה יכולה להסביר אותם. אולי קצת כמו מה עושה כוכב לכוכב, ומה הופך זמר לבלתי נשכח, לעומת זמר אשר שמו לא נכתב בשום ספר היסטוריה.