כמה אפשר לטחון את אותו הסיפור? לנצח, כך תגלו (שוב) בסרט החדש "יצורים יפהפיים", שמושווה ללא הרף לסאגת "דמדומים", ודי בצדק. אהבה בלתי אפשרית בין נער לנערה בשילוב סביבה לא תומכת וכוחות על טבעיים אמנם היו אתנו מאז ומעולם, אבל בשנים האחרונות כולם מנסים לרכב עליהם עוד קצת, גם אם זה אומר לערוך אודישנים מפרכים עד שתימצא שחקנית גרועה אפילו יותר מקריסטן סטיוארט. חדשות טובות, הצליחו!
גיבורו של "יצורים יפהפיים" (שמבוסס על רומן נעורים באותו השם מאת קאמי גרסייה ומרגרט סטול) הוא אית'ן ווייט, אכן יצור יפהפה למדי, שמתגורר בעיירה בדרום קרוליינה ומתחזק מבטא דרומי חמוד. שאיפתו המרכזית בחיים היא לעזוב את העיירה הקטנה והמעצבנת שבה הוא חי ולהפוך לסופר, ומדי לילה הוא חולם על נערה מסתורית. הנערה המסתורית היא לינה דוקיין, שמגיעה יום אחד ללמוד אתו בתיכון, ונראית כמו שילוב של קריסטן סטיוארט ועורבני זעוף. כצפוי, לינה היא לא נערה רגילה אלא מכשפה, מה שאומר שהיא אוהבת ללבוש שחור, היא חיוורת, נהנית משירה גותית ולא מאמינה בבני אדם, כלומר מתנהגת כמו כל נערה אחרת ובריאה בגילה. ההבדל - בגיל 16 ישתלטו עליה כוחות הכישוף שיעבירו אותה או לצד המואר או לצד האפל, מה שאומר שהיא עדיין תהיה פקאצה, רק עם כוחות על.
מסתבר שבעולם הכישוף נשים עדיין לא קיבלו זכות בחירה, ובעוד גברים יכולים להחליט לבד אם לעבור לצד האפל או המואר, גורלן של נשים נקבע על ידי כח חיצוני. הסרט הזה, מעבר לפנטזיה רומנטית מדכדכת, הוא למעשה על נערה שלוקחת לעצמה את זכות הבחירה, ועל איך אנחנו לא באמת יכולים לבחור בין חושך לאור כי שניהם קיימים בתוכנו תמיד. וזה יפה, זה גם מה שמבדיל את הסרט הזה מסרטים אחרים בז'אנר שכל כך מרוכזים בנרטיב הרומנטי עד שכל מה שמסביב נראה קצת ריק וחסר משמעות.
לא ברור למה שורה של כוכבים כמו ג'רמי איירונס, אמה תומפסון ואמי רוסום, שמאכלסים את משפחת המכשפות הלא מתפקדת של לינה, הסכימו להשתתף בפנטזיית הנעורים הזאת, אבל אם זה עובד בשבילם אז למה להתווכח. תצוגת המשחק המרשימה למדי שלהם ושל הגיבור, אלדן ארנרייך (אית'ן וויט) מצליחה לחפות על תסריט די מבולבל, על לא מעט רגעים עבשים ועל הגיבורה האנמית (אליס אנגלר). בסופו של דבר, למרות היעדר המקוריות של הסרט, הוא מצליח להיות מהנה למדי, אפילו שנון לפרקים, ולהרגיש כמו האח הקטן, החמוד והפחות מעצבן של "דמדומים".