התמכרות מגונה
המגמה הזאת התרחשה כבר בעבר אחרי מלחמת וייטנאם. המחקרים הציגו את הפוסט-טראומה והחיילים השבורים, אבל שום דבר לא הצליח להעביר את התחושות הקשות של טירוף המלחמה אל הציבור כמו "אפוקליפסה עכשיו". גם הפעם לקח להוליווד לא מעט זמן להעז לחפור לתוך תופעת האינטימיות החדשה בתקופה של אינטרנט מהיר ורשתות חברתיות, מין זמין בכל מקום ואנשים שהופכים מכורים אליו ומנותקים רגשית. מייקל פסבנדר הציג את ההשלכות האלה ב"בושה" הנפלא, בימים אלה גם ג'וזף גורדון לוויט חוקר אותם ב"התמכרות של דון ג'ון" (Don John's Addiction) שהגיע מסאנדנס, ובקרוב צפוי להגיע השיא ב"Nymphomaniac" הסופר גרפי של לארס פון טרייר. יהיו מי שיראו בזה עוד הוכחה להתדרדרות המוסרית של תעשיית הקולנוע, אבל האמת היא שזאת בסך הכל הדרך שלנו להציב מראה מול תופעה שטאטאנו מתחת לשטיח, ולהתחיל להתמודד.
תתחילו להקליל
הסיבות להדרת הרגליים של הצופה הישראלי מסרטים מקומיים רבות ומורכבות מכדי שאפשר יהיה להסביר אותן בפסקה אחת, אני די בטוח שגם במאמר של 2,500 מילה אי אפשר יהיה לכסות את כולם בצורה נכונה. מה שנותר הוא תחושה שאי אפשר להוכיח לגבי אופי הסרטים שנעשים בישראל וההשפעה שלהם על הקהל המקומי. מבט על קופות העולם מוכיח שצופי הקולנוע מחפשים בעיקר אסקפיזם שנון, בעוד שהקולנוע המקומי נע בין סרטי מלחמה לדרמות כבדות על העולם החרדי ועד קומדיות שיורדות נמוך מדי. אף אחד בישראל לא יכול לעשות "חיי פיי" או "כוננות עם שחר" עם התקציבים הקיימים. אבל מה עם סרטי "פיל גוד" סטייל "אופטימיות היא שם המשחק" בעברית? הנה משהו שיכול אולי להוציא את העגלה מהבוץ.
שוברי קופות
קומדיות פרועות עם דמויות קיצוניות ובלי פחד לרדת נמוך מאד ברמת ההומור, הפכו בשנים ללהיט הגדול של תקופות הביניים בקולנוע. "מסיבת רווקות" של מליסה מקארתי וקריסטין וויג הלך רחוק עוד יותר וזכה גם בהכנסות חסרות תקדים וגם באהדת המבקרים. "גנבת הזהות" (Identity Thief), החדש של מקארתי, על איש עסקים שיוצא להתעמת עם האישה שגנבה את זהותו, הצליח לשבור את שיא ההכנסות לסופ"ש ראשון של הלהיט הגדול שלה (36 מיליון לעומת 26 מיליון), אבל זוכה לביקורות נוראיות עד כה.
עוד סרט חדש שפרץ לצמרת השבוע הוא מותחן הפשע החדש של סטיבן סודרברג, "Side Effects" . רוני מארה ("נערה עם קעקוע דרקון") מגלמת אישה מצליחה מניו יורק שנקלעת למצוקה אחרי שתקופה נגד חרדה שנרשמת לה מחוללת בה תופעות לוואי קיצוניות. 10 מיליון הדולרים שגרף הסרט מביאים אותו למקום השלישי השבוע עם קונצנזוס רחב מצד המבקרים. במקום השני ממשיך לצעוד "מת עליה", שהחזיק בו גם בשבוע שעבר, אבל אחרי נפילה של 43% בהכנסות לא כדאי לצפות שנראה אותו שם עוד הרבה.
טריילר השבוע: "חדר 237"
מעריציו של סטנלי קובריק מחפשים (וגם מוצאים) כבר שנים סימנים למסרים נסתרים בתוך סרטי המופת עליהם הוא חתום. עד השנה היה מדובר בעיקר באוסף של תיאוריות ותובנות של יחידים שבילו הרבה מאד זמן בחקירת כל פריים ופריים, אבל הסרט שנבחר לאהוב הקהל בפסטיבל סאנדנס האחרון חושף אותם לראשונה על המסך הגדול. כבר 30 שנה מתחולל הוויכוח לפיו "הניצוץ" הוא לא רק סרט אימה יוצא דופן, אלא טקסט שעוסק באופן חתרני בטבח שנעשה באינדיאנים. עצם העלאת הטענה הזאת בבסיס הסרט גרמה להצגת חלקים ממנו בטריילר רישמי לבעייתיים במיוחד מבחינה משפטית. וכמו שקורה במקרים רבים של גב אל הקיר, דווקא תחת המגבלות נוצר טריילר הרבה יותר טוב מהמקור.
הטוב, הרע והמכוער
הטוב: אמנדה סייפריד מככבת בסרט חדש על לינדה לאבלס ("גרון עמוק"), כוכבת סרטי המבוגרים הראשונה.
הרע: ג'יימס פרנקו מככב בסרט סאדו-מאזו-פסאודו-דוקומנטרי-כזה-שרק-הוא-יראה
המכוער: רון ג'רמי