סרט תיעודי חדש מציג את הצדדים היפים והמסוכנים של חופש הביטוי על פי ויקיליקס. המערבון הבעייתי של נטלי פורטמן גובה קורבנות בתעשיית הקולנוע, מה ההצלחה של ספרינג ברייקרס באמת אומרת עלינו והסרט הכי מופרך בהיסטוריה יוצא לדרך. כל חדשות הקולנוע
תגיד עוד פעם שהייתי חמודה ב"לאון", נראה אותך
המקרה המוזר של ג'יין
הסיפור של השבוע מגיע מהסט של סרט אינדי דל תקציב (15 מיליון), "Jane Got a Gun", שהצליח לחולל סערה עוד לפני שהפריים הראשון בו צולם. המערבון, בהפקתה ובכיכובה של נטלי פורטמן, סבל מדחיות חוזרות ונשנות של תחילת הצילומים, שהביאו את הכוכב הראשי שלו, מייקל פסבנדר, לעזוב בשל בעיות לוחות זמנים. הפרישה הכניסה את המערכת לפאניקה: תפקידים חולקו מחדש וג'וד לאו הובא במהירות כדי לתפוס את משבצת הנבל. בדיוק כשנראה היה שההפקה המקוללת עולה סוף סוף על דרך המלך, הגיעה המכה הגדולה מכולן: הבמאית, לין רמזי, לא הופיעה ליום הצילומים הראשון. 24 שעות לאחר מכן הודיע לאו שגם הוא בחוץ, ונתן את האות למרוץ ליהוק מטורף לשחקן מוביל ובמאי חדש (גווין או'קונור).
על פניו לא נראה שיש משהו יוצא דופן בסיפור של ג'יין. הפקות הוליוודיות רבות מחליפות במאים וכוכבים ראשיים, סובלות מקשיי מימון ומתסריטים שמשוכתבים עד אין סוף. אלא שרמזי ("חייבים לדבר על קווין") היא אחת מהבמאיות המצליחות הבודדות בעיר הסרטים, ואחרי העליהום חסר התקדים על קת'רין ביגלו, ההברזה שלה עלולה להביא למצב שאולפנים ומפיקים יימנעו ככל האפשר מעבודה עם במאיות בעתיד הנראה לעין. אז מה בדיוק קרה שם מאחורי הקלעים? קשה בשלב זה לדעת. חלק מהעדויות מספרות על כך שרמזי לא הצליחה להעמיד תסריט צילומים בזמן, אחרות מדברות על ניסיון לקחת ממנה את סמכות העריכה הסופית (Final Cut), צעד שאליו התנגדה נחרצות. דבר אחד בטוח: הקריירה שלה חטפה מהלומה רצינית, עד כדי שמועות על פרישה, והעניין הזה גדול וחשוב הרבה יותר מגורלם של ג'יין או האקדח שלה.
קורס נזירות: מחזור י"ג פורש כנפיים
מוכרות בזול
תאהבו או תשנאו אותו (אנחנו, כאמור, בחרנו באופציה השנייה), אי אפשר היה להתעלם בשבוע האחרון מ"ספרינג ברייקרס". לכאורה מדובר בהגשמת החלום הרטוב של כל במאי עצמאי מתחיל: סרט בתקציב זעום (2 מיליון דולר) עם דירוג צפייה נוקשה (17 ומעלה) ובתפוצה מוגבלת, שיותר ממכפיל את ההשקעה בסופ"ש הראשון להקרנתו (5.5 מיליון דולר). אבל האמת היא שהתמריץ האמיתי של צופים ברחבי העולם להגיע לסרט היה הרבה פחות המסר החתרני, כביכול, של הסרט והרבה יותר ההבטחה הסמויה לנסיכות דיסני בעירום מלא. הסרט של הרמוני קורין הוא לא היחיד שנוקט בטריק הזה, אגב, רק לאחרונה ראינו גם בישראל את הטקטיקה הזו במסע הקידום ל"מעשייה אורבנית", הסופר פרובוקטיבי. לגיטימי? יכול להיות. אבל אם זה המצב, קצת צבוע להמשיך ולגלגל עיניים על התעשייה האחרת, שמרוויחה מיליונים כבר שנים ממכירת פנטזיות.
שוברי קופות
בדיוק לפני שנה, בסופ"ש הזה, עלה לאקרנים "משחקי הרעב" עם פתיחה מפלצתית של 152 מיליון דולר. לאכזבתם של אולפני הוליווד, גם אם תחברו את כל עשרת הסרטים המובילים בהכנסות השבוע, לא תגרדו את המספר הזה. ההערכות אמנם מדברות על צניחה של 42% בהשוואה בין אז לעכשיו, אבל כל זה לא ממש מזיז לאולפני "דרימוורקס" שהדיחו את "ארץ אוז" מהמקום הראשון אחרי ששהה בו שבועיים רצופים.
"הקרודים", להיט האנימציה החדש של האולפנים, שמתהדר בקולותיהם של אמה סטון וראיין ריינולדס, אסף 42 מיליון דולר בקופות בצפון אמריקה. הסרט החדש השני של השבוע, "המטרה: הבית הלבן", השתרך הרחק מאחור במקום השני עם 28 מיליון דולר וביקורות חלשות. טינה פיי ופול ראד לא הצליחו להשיג אפילו את זה, כש-Admission, הקומדיה בכיכובם, התרסקה עם 6.4 מיליון בלבד. יכול להיות שהקסם של פיי, אחת הנשים המצחיקות בתרבות היום, עובד רק בטלוויזיה?
טריילר השבוע: "אנחנו גונבים סודות"
בעידן שבו אנחנו יודעים כמעט הכל על כל אחד, אין הרבה דמויות מסקרנות יותר מזו של ג'וליאן אסנאג', האיש שהראה לעולם כמה חופש המידע יכול מסוכן לצבאות וממשלות ברחבי העולם בעזרת "ויקיליקס". בהמשך השנה צפוי סרט ביוגרפי שיתרכז באסנאג' (אותו יגלם בנדיקט קמברבאץ'), אבל סרט התעודה הזה עוסק הרבה יותר בהשפעות חסרות התקדים של האתר על העולם המודרני. בתחילת השנה הוא כבר הוקרן בסאנדנס וזכה לשבחים רבים, בעיקר בזכות העובדה שהוא מציג את הצדדים החיוביים והשליליים של הארגון ומאפשר לצופה להחליט בעצמו איזה צד עדיף. בקולנוע במאי הקרוב.
הטוב, הרע והמכוער
סעמק, שכחתי את המולטי פוקל בבית
הטוב
אז מה אם זה לא באמת קולנוע במובן הקלאסי שלו? "משחקי הכס" הרי מצולמת ומופקת כמו סרט עצום מימדים, מחולק לפרקים בני שעה. השבוע חשף ג'ורג' ר. ר. מרטין כי שיחות ראשונות כבר נעשו איתו בקשר לעיבוד טלוויזיוני לסדרת נובלות קצרות פרי עטו, שמתרחשות 100 שנים לפני סדרת "שיר של אש ושל קרח". או במילים אחרות: הפריקוול בדרך.
הרע
חשבתם שסרט באורך מלא על משחק הצוללות היה מופרך? ובכן, ליד הסרט התלת ממדי על לגו, שהוכרז השבוע, הוא נראה פתאום כמו "נהג מונית".
המכוער
וין דיזל חוזר בסרט ההמשך ל"רידיק". אחרי שתצפו בזה גם אתם תצטרכו משקפיים.
