לחם עבודה
לא משנה אם אתם אוספים גרוש לגרוש או זקוקים לצוות של רואי חשבון שיחשבו עבורכם את השורה התחתונה בבנק, זה תמיד נראה אכזרי כשמקבלים הודעת פיטורים. באלפיון העליון יש לעניין הזה הרבה מאד ניסוחים מפולפלים ומעורפלים שנועדו להקל על המבוכה ולמזער נזקים לתדמית, אבל כשענקים מהסוג הזה נופלים הרעש עדיין מחריש אוזניים. השבוע זה קרה לג'רי ברוקהיימר, אחד המפיקים הידועים והעשירים ביותר בהוליווד בשני העשורים האחרונים. הדרך של ברוקהיימר אל העושר נסללה בעקבות הסכם שחתם עם אולפני דיסני, שהבטיח להם זכות ראשונים על סרטיו. כך באו לעולם שמות כמו: "הפריצה לאלקטרז", "אויב המדינה", "בחורים רעים", "אוצר לאומי" וכמובן "שודדי הקאריביים". בדולרים זה מסתכם לכדי 3.4 מיליארד דולר בהכנסות רק בצפון אמריקה. ככה נראית עסקה של ווין-ווין. ככה גם נולד ז'אנר שלם של בדיחות על חשבונו של ברוקהיימר והסרטים שייצר, כמו בדוגמא הקטנה למעלה.
אבל השנים חלפו והזמנים השתנו. דיסני סיימה בשנים האחרונות שורה של רכישות ענק מ"מארוול" ועד "לוקאס פילמס", שחיזקו משמעותית את היכולת שלה לייצר בלוקבאסטרים ענקיים. במקביל מגע הזהב של ברוקהיימר נפגע עם שורה של כישלונות שערערו את מעמדו. "שוליית הקוסם" ו-"הנסיך הפרסי" היו שניהם פרויקטים ענקיים שלא סיפקו את הסחורה, אבל הקש האחרון הגיע עם הכישלון הקולוסאלי של "הפרש הבודד". ראשי דיסני מיהרו לזמן את ברוקהיימר לפגישה ולהודיע על סיומו של ההסכם. פרויקטים משותפים שעדיין נמצאים בתהליך הפקה כמו "שודדי הקאריביים 5" נשלחו לשכתוב מחדש. המשמעות של הסיפור הזה היא פחות הדאגה ליכולת של ברוקהיימר לשים לחם על השולחן, אלא הוכחה לאובססיה הכלכלית של הוליווד (מבלי להיכנס לאיכות הסרטים של ברוקהיימר): אפס סבלנות להימורים כושלים, מקסימום ניסיון להגדיל רווחים. בפעם הבאה שתרגישו שהסרטים שאתם רואים דומים מדי אחד לשני, תיזכרו בסיפור הזה.
חדש נגד ישן
מרוץ האוסקר נמצא עדיין בתחילת הדרך, אבל נקודת הסיום של כמה מהפסטיבלים הגדולים של החורף היא הזדמנות טובה לקבל תמונת מצב ראשונית. ואם לשפוט לפי הבאזז אנחנו נמצאים שוב רגע לפני הקרב הקלאסי של התעשייה בשנים האחרונות: קדמה מול נוסטלגיה. בפינת הקדמה מתייצב לו "כוח משיכה", עוד סרט תלת ממד סופר מהוקצע שמנצל את הטכנולוגיה כדי לדחוף את רף הביצועים לגבהים חדשים. מהצד השני עומדת "12 שנים של עבדות", דרמה תקופתית על תקופת העבדות השחורה. שילוב של מחדל היסטורי וסיפור גבורה, תקווה וחתירה למטרה תוך התגברות על מכשולים קשים מנשוא.
אם הסיפור הזה נשמע מוכר, זה לא מקרי. כבר היינו בקרב הזה עם "נאום המלך" מול "הרשת החברתית", "אווטאר" מול "מטען הכאב" ו"הארטיסט" מול "הוגו". זה גם לא מקרי שרבים מהמבקרים הבכירים ממקמים את "12 שנים של עבדות" בעמדת הפייבוריט. האקדמיה תמיד העדיפה סיפור נוסטלגי סוחט דמעות על פני המדע הבדיוני שנתפס מרוחק ובלתי נגיש. זאת, כאמור, רק תחילת הדרך. בהחלט יכול להיות ששמות אחרים יתפסו בשלב מאוחר יותר את ההובלה בדרך אל האוסקר. אבל דבר אחד בטוח: העולם החדש מתדפק על דלתה של האקדמיה כבר לא מעט שנים, אולי ב-2014 היא תחליט שהגיע סוף סוף הזמן לפתוח את המנעול.
שוברי קופות
עונת הסתיו המדכדכת ממשיכה לספק מעט מאד חדשות מהקופות בעולם, אבל השבוע לפחות המנצח ראוי. "אסירים", דרמת החטיפה האפלה של דניס וילנב, בכיכובם של ג'ייק ג'ילנהול ויו ג'קמן, ניצלה את התחרות הלא קיימת כדי להתייצב במקום הראשון אחרי סוף שבוע אחד בבתי הקולנוע. כדי להבין כמה חלשה הייתה התחרות מספיק לראות ש-21 מיליון הדולרים שגרף הסרט הספיקו כדי לשלש את ההכנסות של הסרט השלישי ברשימה השבוע, The Family, קומדיית האקשן הכושלת של רוברט דה נירו. החדשות הטובות באמת הן שספטמבר כבר כמעט ונגמר והתחרות אמורה לחזור ולצבור תאוצה בשבועות הקרובים.
הטוב, הרע והמכוער
הטוב: נטלי פורטמן רומזת שבקרוב מאד צפויה הבלעדיות הגברית בעולם גיבורי העל להסתיים עם סרט בכיכובה של גיבורת על. יכול להיות שמדובר באלמנה השחורה של סקרלט ג'והנסון?
הרע: פיקסאר הודיעה על דחייתו של "הדינוזאור הטוב", הסרט המקורי הראשון שלה מאז "אמיצה" והשני בלבד בחמש השנים האחרונות, ל-2015. יכול להיות שאיבדו שם את הקסם?
המכוער: הטריילר הסופי למצ'טה. וכן, סופיה ורגרה, אנחנו מדברים על המבטא שלך.