"חלום אמריקאי" נראה על פסגת העולם רק אתמול? זה קרה לפני שאחת הגילדות החזקות בהוליווד התעלמה ממנו לחלוטין. וגם: הגורו של טרנטינו מחליט להפסיק עם האלימות, הסרט המוזר ששלט בקופות השבוע והדחייה שתעשה לגל גדות רק טוב. כל חדשות הקולנוע
ממשיכים לרחף בחוסר ודאות | צילום:
צילום מסך מתוך youtube
קרוב להחריד
זה היה השבוע הגורלי ביותר של עונת הפרסים הארוכה של הוליווד. היו בה כל כך הרבה פרסים ופסלים ומועמדויות, שרובם המכריע נועדו בתור תירוץ לפרוס שטיח אדום ולאכול קוקטייל שרימפס. אבל הגילדות הן המדד החשוב באמת, וגם השנה הם צמצמו משמעותית את תמונת הקרבות. בואו נתחיל בנעולים, אלה שרק אסון טבע ייקח מהם את האוסקר השנה: קייט בלנשט תזכה בפרס השחקנית, מת'יו מקונוהיי בפרס השחקן וג'ארד לטו בפרס שחקן המשנה. בשלושת המקרים הקרב אפילו לא צמוד. עם מה נשארנו? הסרט, הבמאי ושחקנית המשנה.
נתחיל דווקא מהאחרון. לכאורה, לופיטה נ'יונגו, אמורה להיות הבחירה הברורה. היא סיפקה הופעה עוצרת נשימה ב"12 שנים של עבדות", היא חיננית וסימפטית ולא תתקשה לעבור את מבחן הלייקביליטי ויש כמובן את עניין צבע העור שמשחק תפקיד. אבל כאן מתפרצת הסטטיסטיקה לתמונה. "חלום אמריקאי" מועמד בארבע קטגוריות המשחק (שחקן, שחקנית, שחקן ושחקנית משנה), הישג נדיר שמעט מאד סרטים עמדו בו בעבר. בהנחה ששלושת הפרסים הראשונים, כאמור, סגורים, נותרה רק עוד אפשרות אחת. האקדמיה תתקשה מאד לא לפרגן לסרט עם הכי הרבה מועמדויות של השנה (בצוותא עם "כוח משיכה") בפרס חשוב, וזה עוד לפני שאמרנו את צמד המילים "ג'ניפר" ו"לורנס". אם תזכה תהפוך לורנס לצעירה בהיסטוריה שמחזיקה בשני פסלונים בגיל 23, והאקדמיה אוהבת להיות אחראית לשיאים.
ורק איירון מן צוחק על כולם מהצד | צילום:
Kevin Winter, GettyImages IL
מכאן זה נראה פשוט, נכון? במאי ל"כוח משיכה", סרט ל"12 שנים" וכולם יוצאים מרוצים. זה היה נכון לפני שגילדת המפיקים (הגילדה שחוזה את המנצח באוסקר כבר 6 שנים ברציפות) אמרה את דברה הבוקר (שני). המפיקים פשוט לא הצליחו להחליט וההצבעה הסתיימה בשוויון מוחלט בין "כוח משיכה" ו"12 שנים של עבדות", שקיבלו את הפרס במשותף, תקדים שלא אירע מעולם. פתאום "חלום אמריקאי" כבר לא רלוונטי לקטגוריית הסרט וכל המודלים הישנים נזרקים לפח. עכשיו העיניים נשואות לגילדת הבמאים בשבת: קוארון או מקווין, אחד מהם ייצא כנראה עם כל הקופה באוסקר השנה. השני עוד יכול לצאת מהטקס הזה בלי שום דבר ביד.
לא לאלימות
הארווי ויינשטיין הוא לא סתם מפיק על, כאלה יש בהוליווד לא מעט. הארווי ויינשטיין הוא תופעה שההשפעה שלה על התעשייה בשני העשורים האחרונים היא כמעט חסרת תקדים. הוא מהלך אימים על קמפיינים של סרטים מתחרים, ממליך מלכים ויודע לזרוק את הספין הנכון בזמן הנכון כדי לגרום לסרטים שלו לזכות בפרסים הגדולים. 2013 לא הייתה אחת שהוא ירצה לזכור, כל הסרטים בבעלותו ("המשרת", "תחנת פרוטווייל", "מנדלה" ו"אוגוסט: מחוז אוסייג'") נחלו כישלון בקמפיין האוסקר שלהם. אלמלא המועמדות של מריל סטריפ הנצחית, זה היה נגמר ב-0 עגול וכואב למי שמורגל בניצחונות ענקיים. ומה עושה ענק כמו הארווי כשהוא נופל? משנה אסטרטגיה ומפנה את הכוונת למקום אחר.
בסופ"ש האחרון הגיעה ההצהרה שהפרויקט הבא שלו (בכיכובה של סטריפ) צפוי לסמן את אחד האיגודים החזקים והשנויים ביותר במחלוקת בארה"ב: ה-NRA (איגוד הנשק). כן, אתם קוראים נכון, האיש שהביא לעולם סרטים כמו "ג'אנגו ללא מעצורים", "ספרות זולה", "כלבי אשמורת" ו"ממזרים חסרי כבוד", האיש שגילה את קוונטין טרנטינו, החליט לחזור בתשובה. "אני לעולם לא רוצה להיות בעל אקדח", הסביר השבוע ויינשטיין שנחשב לאחד התומכים הגדולים של המפלגה הדמוקרטית בהוליווד, "אני לא חושב שהם נחוצים במדינה שלנו, אני שונא אותם, ואני חושב שה-NRA הוא מקור לאסון". ההצהרה הזאת, בנוסף להתחייבות מצדו שלא להפיק עוד סרטים של "אלימות למען אלימות", נפלה כמו פצצה על התעשייה. רבים מתייחסים אליה בציניות, אבל גם הם מבינים כמה כוח מחזיק הארווי בידיו. האם זה אומר שסרטי אקשן מלאי אלימות הם עניין חולף? כרגע זה נשמע מופרך, אבל ויינשטיין הוא רץ למרחקים ארוכים, ובמסגרת המלחמה של אמריקה בנשק החופשי, אל תתפלאו לראות רבים אחרים מצטרפים אליו בקרוב.
שוברי קופות
ינואר, לכו תבינו. חודש מוזר שבו מתעסקים הרבה יותר במה שקורה מחוץ לאולמות ועל השטיחים האדומים, וכך משתלטים על הטבלה סרטים שבכל זמן אחר של השנה, היו כנראה טסים נמוך מתחת לרדאר. קבלו את המנצח הגדול של השבוע "Ride Along", קומדיית אקשן בתקציב קטן (25 מיליון) ובכיכובם של אייס קיוב וקווין הארט, שגרפה יותר מ-41 מיליון דולר למרות שנפתחה בתפוצה מצומצמת יחסית.
גם שני הסרטים החדשים האחרים של השבוע רשמו הצלחה: "The Nut Job" סרט האנימציה של האולפן הצעיר והחדש בשכונה "Open Road Films" (נוסד רק לפני שלוש שנים) הפתיע עם 20 מיליון דולר במקום השלישי, למרות ביקורות איומות ונוראות. ג'ק ריאן, שגם הוא לא בדיוק התחבב על המבקרים, הגיע מיד אחריו עם 17 מיליון. את החמישייה משלימים "השורד האחרון" (מקום 2 עם 23 מיליון) ו"לשבור את הקרח" (מקום 5 עם 12 מיליון), שמחזיק בצמרת כבר שבוע תשיעי ברציפות.
טריילר השבוע
למרות חיפושים נרחבים, שום דבר ראוי באמת לא נמצא השבוע כדי להצדיק את המשבצת הזאת. במקום זה קבלו הצצה לאחד הסרטים המדוברים של פסטיבל סאנדנס השנה. Listen Up Phillip מציג את ג'ייסון שוורצמן ככותב מצליח, שמחליט לעזוב את העיר הגדולה כדי לחיות בבידוד. איכשהו הבדידות תמיד נראית טוב יותר כשאליזבת מוס ("מד מן") נמצאת שם ליד.
עוד כמה חודשים לחטב את הריבועים בבטן | צילום:
אביב חופיהטוב, הרע והמכוער
הטוב: באטמן נגד סופרמן נדחה ל-2016 ולמרות הציפייה לראות כמה זמן מסך גל גדות תקבל (מעט מאד כפי הנראה), זאת בשורה טובה. יש כל כך הרבה מידע, גיבורים ונבלים שמנסים לדחוס לתוך הסרט הזה. נראה כמו מתכון לצרות צרורות. עדיף שיחשבו על זה עוד קצת.
הרע: עלבון ליצירה ספרותית מפוארת? כישלון קופתי מהדהד? שטויות, אל תבלבלו את המחזיקים בזכויות לסרטי "המשחק של אנדר" עם עובדות. סרט ההמשך מגיע גם מגיע והפעם הוא יהיה מבוסס על סיפור מקורי. כן, האנשים שהפכו ילד בן 6 לגבוה יותר מהמפקדים שלו, הולכים להמציא מחדש את הסדרה. נשמע מבטיח.
המכוער: רוברט רדפורד, אחד ממאוכזבי המועמדויות לאוסקר, הסביר בפשטות את האמת מאחורי הזוהר והפסלונים: "זה ביזנס שתלוי בטיב הקמפיין שלך. המפיצים שלנו פשוט לא התמודדו ובמרוץ פוליטי כזה, מי שלא צועק חזק פשוט לא מגיע לכלום"
