העולם שייך למבוגרים
ג'ורג' קלוני, סנדרה בולוק, טום הנקס ומריל סטריפ. שוב הם כאן, מוכנים להסתער על כל פסלון, לחייך בכל פרמיירה ולתפוס כל במה מרכזית בעונת הפרסים של הוליווד. התחושה הזאת חוזרת על עצמה בכל שנה, אבל 2013 מסתמנת כשנה מבוגרת אפילו יותר כשבוחנים את המועמדים הפוטנציאליים בקטגוריית המשחק: רוברט רדפורד (77), ברוס דרן (77), טום הנקס (57), אפילו מת'יו מקונהיי חצה כבר את רף ה-40. מה קרה לדור הצעיר של הוליווד ומדוע הוא לא מצליח לייצר לנו כוכבים חדשים לאהוד? זה כמובן תלוי ברצון של האולפנים ללכת על בטוח ובקהל שנוהר בקלות אחרי כוכבים שהוא מכיר, אבל השיקולים האלה היו קיימים בערך מתחילת ימי הקולנוע. כל זה לא מנע מבראד פיט וג'וני דפ, מריל סטריפ וניקול קידמן לפרוץ בגיל צעיר. האם הוליווד מסמנת איקס על דור אבוד שלם של כוכבים?
בקרב הגברים הבעיה חמורה במיוחד. רק לשם השוואה ב-7 טקסי האוסקר האחרונים הזוכה הצעיר ביותר היה ז'אן דוז'רדאן (40) כשכל יתר הזוכים עושים זאת בגיל 50 וצפונה. זה מחריף עוד יותר כשמעמיקים בנתונים של הטקסים האלה: דיי לואיס זכה פעמיים בגיל 52 ו-56, קלוני היה מועמד שלוש פעמים מאז גיל 47, ג'ף ברידג'ס פעמיים מעל גיל 60 (באחת מהן גם זכה). בשבע השנים הללו כללה רשימת המועמדים שני שחקנים מעל גיל 70 (פיטר אוטול ופרנק לנגלה) ו-15 מועמדים שחצו את רף ה-50. השמות הרעננים היחידים היו בראדלי קופר, ג'סי אייזנברג, ג'יימס פרנקו וריאן גוסלינג. ליאונרדו דיקפריו מסתובב כאן כבר 20 שנה, אבל מסתבר שגם הוא רק בן 38. מלבד אלה, תתקשו למצוא שחקנים בולטים נוספים שראויים לאזכור. הפעם אי אפשר להאשים את זקני האקדמיה, אין להם הרבה אלטרנטיבות לשמות הוותיקים.
אצל הנשים הסיפור נראה טוב קצת יותר. רק בשנה שעברה זכתה ג'ניפר לורנס בפרס בגיל 23 בקטגוריה שכללה גם את קוובנז'נה וואליס בת ה-9. נטלי פורטמן זכתה בגיל 32 וברשימת המועמדות אפשר למצוא נציגות כמו ג'סיקה צ'סטיין (36), רוני מארה (28), אן הת'אוויי (30) קארי מוליגן (28), איימי אדאמס (39) ומישל וויליאמס (33). זה לא אומר כמובן ששמות כמו מריל סטריפ (64), עמנואל ריבה (80), ג'ודי דנץ' (78) והלן מירן (68) לא ממשיכות לתת את הטון, אבל שם נראה תהליך חילוף הדורות נורמלי יותר. הנה עוד סיבה להחזיק אצבעות לצ'יווטל אג'יופור ("12 שנים של עבדות"), בנדיקט קאמברבאץ' ומייקל פסבנדר. זה לא מקרי שהם בכל מקום בתקופה האחרונה. ככה זה כשיש דור שלם להחזיק על הכתפיים.
שוברי קופות
הפעם נעשה את זה קצר פשוט כי כבר נגמרו הסופרלטיבים. "כוח משיכה" ממשיך לרחף אלפי רגל מעל כל המתחרים בקופות חודש אוקטובר. השבוע זה נגמר בעוד 31.5 מיליון דולר כשלפי נתוני הקופות הסרט מוכר יותר כרטיסים בשבוע השלישי שלו מאשר הסרטים שעלו לאקרנים לראשונה השבוע. בספירה הכוללת אולפני וורנר מגלגלים כבר כ-250 מיליון דולר ברחבי העולם מהמותחן החללי, בלי כל סימן להאטה מתקרבת.
לא פחות משלושה סרטים חדשים ניסו השבוע את מזלם מול המפלצת של אלפונסו קוארון וכולם כשלו באופן טוטאלי. העיבוד המחודש ל"קארי" נתקבל בביקורות גרועות והסתפק ב-15 מיליון דולר במקום השני. "תכנית בריחה" של סטאלון ושוורצנגר לא הצליח להגיע אפילו לנתון דו ספרתי (9.3) ועל "הרשות החמישית" נותר רק לצקצק ברחמים עם 1.7 מיליון עלובים במיוחד לאולפני "דיסני". הכישלון הגדול הראשון של החורף.
טריילר השבוע
ווס אנדרסון הוא מהבמאים הבודדים שכששומעים על סרט חדש שלהם, יודעים בדיוק למה לצפות. הסגנון הצבעוני המרהיב, הדמויות המוזרות שגונבות את ההצגה והציניות הקומית של הדיאלוגים. זה בדיוק מה שמקבלים גם בטריילר לפרויקט הגדול הבא שלו "מלון בודפשט הגדול". כל החשודים המידיים מקרב הפייבוריטים של אנדרסון כבר כאן: אדוארד נורטון, ביל מארי וג'ייסון שוורצמן, לצד שורה של כוכבים מפתיעים כמו סירשה רונאן, וויליאם דפו ורייף פיינס. אפילו פ. מורי אברהם ("אמדאוס") מצא את דרכו לקאסט הסופר מוכשר הזה. כמו תמיד עם הקצב התזזיתי של אנדרסון לא תמיד מבינים בצפייה ראשונה מה בדיוק הסיפור שבאמצע, אבל הכל נראה כל כך כיפי, מצחיק וצבעוני שזה לא ממש משנה.
הטוב, הרע והמכוער
הטוב: יום קולנוע מיוחד בישראל זאת התחלה מצוינת. לא בגלל מחירי הכרטיסים החד פעמיים, אלא בגלל הפוטנציאל. ככל שישקיעו יותר בחובבי הקולנוע גם המוטיבציה להגיע לאולמות תגדל.
הרע: מינוי נגיד לבנק ישראל לקח פחות זמן מהליהוק לתפקיד הראשי ב-"50 גוונים של אפור". כשנזכרים בסט האיכויות המאד מצומצם שהתפקיד הזה אמור לדרוש. יכול להיות שבאולפני פרמאונט פשוט נהנים יותר מדי משלב האודישנים?
המכוער: מייקל ביי הותקף השבוע על סט הצילומים של "רובוטריקים 4" כשאדם מעורער הניף לא פחות מאשר מנוע של מזגן וניסה להשליך אותו לכיוונו. גם אנחנו הרגשנו מועקה אחרי "רווח וכאב", אבל זה כבר קצת מוגזם.